פרדס יוסף בראשית קכז

ומותרים לאכול חמץ. ובכתבי דו"ז הגה"צ ר' צבי הכהן ז"ל אבד"ק זגיערזש ראיתי שהק' דאין כבוד לומר לאורחים אחר תעבורו וכן מה שהשיבו כן תעשה כאשר דברת, וכי חשוד א"א שלא יקיים דבריו. וי"ל כיון שראה שמהירים מאד אמר להם שיכין סעודה במהירות ע"ז השיבו כן תעשה, כי הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, ולכן אמרו כן תעשה כאשר דברת שלא תרבה בהוצאות ולא תעכב איתנו כי ידעו שאם יהי' לו פנאי יעשה להם סעודה גדולה, וזאת לא רצו כי לא צריכים לזה רק למלאות שאלתו ודי בזה:

והנה יש לדקדק הל' ואקחה כי הול"ל קחו פת לחם. ועי' בבעה"ט שרמז שבעה"ב בוצע תחלה. וכן מה שהשיבו כן תעשה אין מדרך האורח לומר לבעה"ב שיעשה כן, וי"ל ע"ד שמפרשים הפ' צדיק אוכל לשובע נפשו, היינו המכניס אורח יאנוס עצמו לאכול אף שהוא שבע כדי שיאכל ג"כ האורח, ובטן רשעים תחסר. אף כשהוא רעב, לא יאכל, ובטנם עוד לא מלא אפ"ה יפסיקו. כדי שלא יאכל גם האורח, וז"פ משחז"ל אורח טוב אומר כל מה שטרח בעה"ב לא טרח רק בשבילו, דמסתמא אורח טוב מתארח אצל בעה"ב טוב וכל מה שטרח בעה"ב ואנס עצמו לאכול הכל בשביל האורח שיאכל ג"כ, ואורח רע מזדמן מסתמא אצל צר העין כי מצא מין את מינו וכמשחז"ל ספ"ק דב"ק הכשילם בב"א שאינם מהוגנים, עליהם יאמר האורח רע כלום טרח בפה"ב אלא בשביל אשתו ובניו. היינו טרח להפסיק מאכילתו אף כשהוא רעב כדי שיחדיל גם אנכי וישאר בשביל אשתו ובניו לזה אמר א"א ואקחה פת לחם היינו גם אני אקח פת לאכול כדי שתסעדו לבכם ג"כ, והשיבו כן תעשה כאשר דברת שגם הוא יאכל עמהם:

ו) שלש סאים קמח סלת ערש"י. ובב"מ פ"ז כתיב קמח וכ' סלת מכאן שאשה עיני' צרה באורחים, וכ' רש"י היא אמרה קמח והוא סלת. וע"ש במהרש"א, והתבו"ש בבכור שור כ'. הא דלא כ' איפכא דהא תחלה אמר אברהם סלת ואח"כ היא קמח, צ"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וקמח סלת מקרי רק דמיתורא דקמח דרשינן מכאן כו' כצ"ל לרש"י, ואפ"ל עוד דהוא אמר קמח והיא סלת, ומ"מ מוכח דאשה עיניה צרה באורחים דק' מ"ט צוה א"א ליקח ג' סאים קמח לג' בנ"א והא אמרי' בעירובין פ"ג דאכילת אדם א' עשרון לחם, והאוכל יותר רעבתן, א"כ וכי ברעבתנים החזיקם, דג' סאים הוא כפלי כפלים מג' עשרונים. ונ' דהיינו דק"ל לחזקוני ופי' דמג' סאים קמח הוציאו ג' עשרונים סלת לג' בנ"א הללו, והשתא ניחא ומכוון השיעור, ועי' רמב"ן. וי"ל עוד דהא דאוכל יותר רעבתן ז"ד באינו אוכל כ"א לחם לבד וכדאיתא שם בעירובין אליבא דר"מ דמשמע התם דהלכה כמותו, דאם אוכל מטעמים ומעדנים הרבה מושך ג"כ פת הרבה דרווחא לבסימא שכיח, ואברהם ג"כ הי' רוצה לעשות להם מטעמים הרבה והוצרך ג"כ להכין פת הרבה כעובדא דאביי בפ"ק דמגילה, וניחא דהוא אמר וקשיא לשרה לח"ל ג' סאים, וצותה לעשות סלת דפרשה כוונת אברהם כחזקוני, והי' לה לפרש כפשוטו ותעשה מעדנים אע"כ דעיני' צרה. ובספר אור יקרות כ' דידוע דאסור ליקח מאשה בלא ידיעות בעלה, ובב"מ כ"ב א'. באמימר ומר זוטרא דאריס יהיב פירא ואתא ואמר אמאי לא קיהבית משופרי ול"א כלך אצל יפות רק לתרומה. אבל הכא משום כיסופא, ומשו"ה הוסיפה סלת ובלא ידיעות בעלה, ואף שיאמר אברהם שיאכלו דילמא משום כיסופא, וש"מ דעיני' צרה:

והנה מה שהביאו המפו' בשם רש"י היא אמרה סלת מכאן שעיני' כו' ברש"י בגמ' ב"מ איתא להיפך היא אמרה קמח, אך יש גירסות בזה וע' בע"י ווילנא ברש"י שם. ואא"ז הרב מליסא בהגדה מעשה נסים בחידושים מאביו ז"ל הביא דברש"י ישן הובא במקראות כ' הוא אמר קמח והיא סלת מכאן כו'. וכ' לתרץ דביבמות ט"ו ב' איתא דר"י החורני לא רצה לאכול זתים שראה שהם לחים וסבר שהוכשרו ונטמאו, ובפסחים ח' ע"א אי' דאי אפשר לסלת בלא לתיתה ע"ש, ולכך אברהם דהי' עינו יפה באורחים חשש דילמא אוכלים חולין בטהרה הן, ולא יאכלו סלת כיון דהוכשר, אבל שרה לא הקפידה ולקחה סלת ואם לא יאכלו טוב יותר, וכן הי' באמת שלחם לא הביא מטעם שפירסה נדה ונטמא ולא אכלו ואם הי' קמח שלא הוכשר הי' אוכלים ושפיר הוכיח רש"י כיון דלקחה סלת ולא הקפידה על אכילתן ראי' דעיני' צרה באורחים, וכ"כ הגר"ל חריף מפלאצק ז"ל במלא העומר, ובס' קהלת חשה תי' ג"כ בכמה אופנים ועחש"ל בפ' בראשית (ד' כ"ו) והגאון ר"ב פרענקיל בס' מרגניתא דר"ב כ' עפמ"ש בשבת קי"ז ב' הציל פת נקי' אינו מציל פת הדראה, אם הדראה מציל נקי'. וכ' בתוס' כשאפו בפסח מצות מסלת נקי', שדי לו לצורך יו"ט אין אופים אחריו הדראה, אלא מתחלה יעשה הדראה ואח"כ נקי'. והמלאכים באו בפסח ערש"י ואמר אברהם לשרה שתאפה פת מקמח, שבאם יצטרך עוד תוכל לאפות