פרדס יוסף בראשית קכו

ועי' שו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' נ"ב. אהא והוא יושב בקש לעמוד א"ל ה' אתה סימן לבניך בשעה שיושבין בדין ה' נצב עליהם, דמי שיושב הוא בעה"ב ואדון וזה שעומד עבד ששומע, ואברהם עד שלא מל הי' הוא העומד לפני ה', ומשמל, אי' ה' גוזר וצדיק מבטל, א"כ ה' העימד וצדיק יושב, וז"ש שביקש לעמוד א"ל ה' עתה זכית שתהי' היושב ואתה סימן לבניך שהב"ד כפי אשר וגזרו יהי' הם היושבים וה' נצב עליהם כפי אשר יגזרו הם יהי' הדין אף שלא כוונו לאמת, וזה הכוונה בסוטה ד"מ ע"ב אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, בעזרה שהי' השכינה שורה אז אין ישיבה כי כלם עומדים בעזרה, רק למלכי ב"ד שהם הי' הב"ד יהי' להם ישיבה עש"ה:

שם ורחצו ערש"י. ובס' לקוטי מהר"ם הביא מד' אמרו מה"ש אתה אומר יקח נא מעט מים שמא בערביים חשדתנו שמשתחוים לאבק רגליהם כבר יצא ממך ישמעאל, ותמוה ועי' ג"כ בב"מ דפ"ז, וי"ל ע"פ גמ' ע"ז נ"ב ב' נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל כלל, וז"ש אתה אומר יוקח ע"י שליח ורחצו רגליכם ולא אמרת שגם הרחיצה יהי' ע"י שליח, משום דס"ל שאף ב"ב שלך יש להם דין ישראל וא"י לבטל ע"ז של חבירו ע"כ ורחצו בעצמכם, כבר יצא ממך ישמעאל שעובד ע"ז ויש לו דין נכרי ויוכל לבטל ע"ז. ובס' ילקוט האורים כ' ע"פ הגמ' רודף צדקה וחסד ימצא צדקה או בנים צדיקים או עניים מהוגנים וצדיקים, וז"ש שמא בערביים חשדתנו שעובדים פ"ז הלא אתה רודף צדקה וחסד, ועכצ"ל לך או בנים צדיקים או עניים מהוגנים וכבר יצא ממך ישמעאל שהוא רשע, ואין לך בנים צדיקים, וע"כ שאנחנו צדיקים ואיך חשדתנו בערביים, ועי' במסכת דרך ארץ פ"ד ובנחלת יעקב שם:

ה) פת פרש"י בבינה לעתים דרוש ו' הק' הל' על כן עברתם וכ' דשני עמודים הם חיות האדם, החום הטבעי מאכל מקיים אותו, והלחות השרשי, שתיה מקיימת אותה, ועל הרוב מהתגברות האחד יחלש האחר, וכשיתקומם החום הטבעי ייבש בחומו הלחות השרשי ומביא לצמא, וכשלחות השרשי מעדף על חום הטבעי ירעב אל אכילה, ורחוק ששני ענינים יחד יהי' פעם אחד רעב גם צמא. ואם יקרה כך, ראי' ששני ענינים פועלים יחד ויש סכנה עצומה, וזה"פ בתהלים ק"ז רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, אם יהי' ביחד עד שכל אחד מתעטף ומתערב בחבירו, אז לא טוב וז"ש א"א ואקחה פת לחם שתאכלו ויחזק לבכם, ועי"כ תוכלו לעבור ולילך לדרככם, כי על כן עברתם דבשביל אכילה הי' בכם כח שבאתם עד הנה, והשיבו לו כן תעשה כמו שאתה מדבר אלינו, גם אתה אכול ויהי' לך כח אל הטורח ועמל עש"ה. וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בהגדה ריח דודאים בפסקא הא לחמא הביא, דלחם עוני רמז כי על הלחם יחי' האדם, דהוא הכרחי, ומצה רומז על גאולת שיעבוד גופני, וכיון שהגוף עיקר מזונו לחם וסעודה נקרא לחם כמ"ש רש"י ויקרא (כ"א י"ז) ורש"י וירא דכמו דלב ראש לאברים כן פת עיקר למאכלים ולכן מצה עשירה פסולה שהוא ממותרות, וכ"ז קודם מ"ת אבל אח"כ אי' בירמיה (ב' ל"א) הדור אתם ראו כו' ודחז"ל הוציא להם צנצנת המן לרמז שאדם יכול להתדבק במעלה עליונה עד שלא יצטרך למאכל גשמי, וז"ש (דברים ז' ג') כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה'. ולכן מצה דרומז על שעבוד גופני צ"ל לחם עוני וז"ש די אכלו אבהתנא בארמ"צ קודם קבלת תורה אבל אח"כ גם הלחם אינו הכרחי ע"ש אריכות. ועי' מה שהבאתי בזה בפ' נח (ו' י"ג). ובפני יהושע ברכות מ"א בגמ' ד"ה איתמר, ולקמן בפ' שמיני (י' ב'). שמעתי לתרץ בתחילה כ' ואקחה פת נחם. ואח"כ שלש סאים. וגם מלת פת מיותר, וי"ל כיון דהי' אז פסח כמ"ש במדרש ורש"י פ"י. וארז"ל בסנהדרין ד"ד ב'. ורש"י פ' בא (י"ג ט"ז) פת באפרקי שתים. ורמז פת לחם היינו ב' לחם, ושמעינן מכאן דגם ביו"ט בעינן שתי לחם. ועי' באו"ח סי' תקכ"ט ספי' א' וזקיני הגאון מלאסק ז"ל אמר. דהי' יום שלישי למילתו והי' פסח, נמצא דמילתו הי' בי"ג בניסן וזה הי' חביב לפני ה' יותר מקרבנות כמ"ש בב"ר פמ"ח סי' ה'. וא"ש הב"י או"ח סי' תכ"ט על הא דניסן יצא רבו בקדושה די"ב נשיאים. אבל לי"ג לא מצא, ולפי הנ"ל י"ג הי' מקור הקרבנות ודפח"ח:

שם וסעדו לבכם. ערש"י אין יצה"ר שולט במלאכים. והוא מב"ר ותמוה למה רמז זה דוקא כאן. ובס' נחלת יהודה כ' דק' על המדרש אותו יום שבאו המלאכים ע"פ הי' מדכ' ומצות אפה ואחר חצות באו אצלו דכ' כחום היום היינו שעה ו' א"כ איך אמר פת לחם הא חמץ אחר שש אסור מה"ת, וי"ל ע"פ הזהר שכ' טעם לחמץ דיצה"ר נקרא אמץ ולכך צוותה תורה לבערו. א"כ י"ל דמלאכים מותרים בחמץ שאי"ל יצה"ר. ובזה יובן ואקחה פת לחם. וק' לרש"י הא לאחר שש, ומתרץ וסעדו לבכם שאין יצה"ר שולט