פרדס יוסף בראשית קכג

ל"ה אורחים לו אז, ונר' שביום א' לא נצטער דנתפרסם שהי' חולה מכאב ואין דרך ארץ לבקר אז ותלה מניעת ביאת אורחים בשביל שידעו בצערו. וכן ביום ב' דאין דרך לבקר עד יום ג' כמ"ש ביו"ד סי' של"ה, לכן לא הוצרך ה' להוציא חמה שגלוי וידוע לפני ה' שלא יצטער אותו צדיק דיש לו במה לתלות, אבל בג' שצריך לבקר החולה בודאי יבואו אורחים, וה' חפץ שלא להטריחו הוצא חמה, וא"כ ע"כ ביום ג' הי' יושב ומצטער על שביום זה נעשה סבה מניעת האורחים. וע' בישמח משה ודברי יוסף. ובס' קהלת משה כ' דבכל מקום שנראה ה' אל אברהם דבר עמו וכאן לא דבר כלום, ולכן פרש"י לבקר החולה ואסור לדבר עם חולה שמא יכבד חליו, אבל ק' הא עד יעקב ל"ה חולשא כמ"ש בב"מ דפ"ז לכן אמר יום ג' הי' ולזה חלה. ובס' טעמי המנהגים ח"א סי' תתר"ו כ' דאי' הנכנס לבקר לא יזכור אותו בשמו כי פן נגזר על שם הזה שימות וצריך שינוי השם שהוא אחד מהדברים הקורעים גז"ד של אדם ובזה יש רמז כאן שכ' וירא אליו ה' ולא כ' אל אברם. ורמז חזה שהלך לבקר את החולה ולכך לא הזכיר שמו. ובס' באר שלמה מער' א' אות י"ב כ' ע"פ גמ' גיטין ל"ו והשמחים ביסורים עלי' הכ' אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, וזה ביום ג' דהי' יסורים ואברהם שמח, וכשהקב"ה ביקר אותו וראה ששמח הוציא חמה מנרתיקה להורות שהוא מאוהביו שנ' כצאת השמש בגבורתו:

שם רש"י ממרא. הוא שנתן לו עצה על החילה, והק' דאברהם ראש המאמינים ישאל עצה מממרא, ובס' רמתים צופים ח"ב אות קי"ח כ' בשם הרר"ב מפרשיסחא ז"ל דצניעות משובח מאד דפ"י בפרהסיא יכול לבוא לגיאות, וא"א הי' מהראוי להראות לעיני כל העמים ולא יתבייש מהמלעיגים עליו כי בזה יתפרסם אלקותו ית' וזה הי' שאלתו. והשיבו ממרא למול בפרהסי', וז"ש וירא אליו. שהי' נראה בעיני אברהם, ה' באלוני ממרא. כי ממרא צדיק גדול ביותר. ואליו הוא השראת השכינה, והוא יושב בפתח האהל שהוא עדיין בפתח האהל על הפתח שלא עשה עדיין כלום, וע"ז פרש"י שהי' נראה שעיניו כ"כ מפני שהשיאו עצה על המילה בפרהסי' ע"ש ובס' אוהב ישראל. ובס' טעמי המנהגים ח"ג דפ"ד כ' דהי' מסופק אם יברך על החילה או למול. כמ"ש ביו"ד סי' רס"ה וחמרא נתן לו עצה לברך על המילה כמו שפסקינן וז"ש רש"י הוא שנתן ו עצה על המילה ר"ל לברך על המילה. וכ"כ בס' פינות הבית סי' קי"א. ועמ"ש בזה הגה"צ מסאקאלוב שליט"א בקובץ חדושים חוברת ט' סי' ס"ז ומהאריכות לא העתקתי:

ובס' ברית אברם כ' שנתן לו עצה היינו כמ"ש בשבת ע"ו א' עצה כמלא פי גמל ע"ש והוא שנתן לו "עצה" שיעשה ממנו איזה רפואה ליתן על המילה כדי שיתרפא מהר, וכ"פ בחזקוני, ובס' גרש כרחל הנספח לרה"ז, ובס' זרע ברוך. וע' בפתיחה לס' תפארת מנחם על כתובות שכ' ע"פ תוס' ר"ה י"א בשם פדר"א דא"א מל עצמו ביוה"כ והק' להרמב"ם דחילה בנכרי כשרה למה מילה דוחה שבת יחול ע"י נכרי, ותי' דמ"מ מצוה המוטלת על האב לא יקיים ע"י עכו"ם דא"ש לעכו"ם, ולהמ"ב הובא במג"א סי' תמ"ח סק"ג דמעכו"ם לעכו"ם יש שליחות, וא"כ אף אי נימא דמילת א"א ביוה"כ חשוב מילה בזמנו מ"מ היה יכול לחול פ"י עכו"ם אי נימא דדינו כב"נ, ורק אי דינו כישראל שפיר צריך שימול בעצמו, והר"ן ריש פסחים כ' דלכך מברכינן על המילה ולא למול משום דמצות מילה יוכל לקיים ע"י שליח, והפר"ד הביא ראי' דדינו כישראל ממה דהציל ה' לאברהם מכבשן האש דאי דינא כב"נ הא ב"נ אינו מוזהר על קידוש ה' והרמב"ם פסק דמי שאינו מצווה ועבר וקידש השם הוא מתחייב בעצמו בנפשו ולמה הצילו ה' וע"כ דדינו כישראל. וי"ל דאברהם ראה דנוסח הברכה על המילה א"כ מהני שליחות ונסתפק אם דינו כב"נ א"צ שימול בעצמו ביוה"כ דיכול למול פ"י עכו"ם דב"נ לב"נ יש שליחות. או דינו כישראל וצריך ע"כ שימול בעצמו, ובא ממרא ונתן לו עצה על המילה היינו אף דמברכין על המילה ומהני שליחות מ"ח צריך אתה למול בעצמך דדינך כישראל דהרי ה' הצילך מכבשן האש מזה מוכח דדינך כישראל ול"מ שליחות לב"נ עש"ה. ובפ' לך (י"ז כ"ג) ועי' בחת"ס יו"ד סי' שכ"א. ובבשמים ראש סי' ח', ושפה"מ פ"ח מעכו"ם:

עי"ל דענר ואשכול הלכו בשיטת ר' אשי בב"מ ע"א ב', דדוקא בתרומה אין שליחות לעכו"ם אבל בכל התורה יש שליחות ומשו"ה אמרו לו שלא ימול ע"י עצמו ורק ע"י שליח וממרא כוון אל הלכה דאף בכל התורה א"ש לעכו"ם כדדחי בגמ' שם דר"א בדותא היא. וע"ע בשעה"מ וטעה"מ, וכל"ח פ' תזריע מזה:

שם רש"י, עובר ושב ויכניסם לביתו. הנה האורח שהי' פעם א' אצל אברהם הי' בוש לבוא עוד הפעם אליו בזמן קרוב, וישב אברהם על פתח ביתו לאספהו עוד הפעם, וז"ש אם יש עובר ושב היינו שכבר עבר דרך ביתו ועתה שב