פרדס יוסף בראשית קכא

ע"ז ב' ד"ה פרט כ' דלר"ש דלי"ל כולל לי"ל נמי מוסיף בקל על חמור, וא"כ קונם הוי קל דישנו בשאלה ולא חל במוסיף על יו"ט דחמיר ע"ש, וא"ש קו' הנ"ל דאף דשבועה הוי מוסיף מ"מ הוי קל על חמיר דג"כ ישנו בשאלה, ועוד דהוי רק ל"ת ויו"ט ל"ת ועשה. וכן מצאתי בס' עמק יהושע סי' כ"ד. אך ק' מה הק' בתוס' דליתא בהן הא איתא בהן ע"י שליח עכו"ם דמשום יו"ט מותר מה"ת ומשום שבועה יוצא ע"י שליח בנשבע שיחרוש ביו"ט. ונלפענ"ד לפמ"ש רש"י ביצה כ"ז ב' הא דאין שורפין ומבערין קדשים ביו"ט אסור ליתן גם לכלבו דאחשבי' למלאכה, וראיתי בס' פורת יוסף להגאון מסלאנים חתן העמק יהושע במערכה כ"א שחידש דוקא הלאו עובר בנותן לפני כלבו ולא העשה, דבשלמא לענין ל"ת כל מלאכה דאינו תלוי בשביתות הגוף רק בשם הפעולה ואף דל"ה מלאכה מ"מ אחשבי' הוא למלאכה וכמו במצניע חצי שיעור דהוי מלאכה אצלו, אבל לענין העשה דתשבות דאינו תלוי בפעולה רק בשביתות הגוף, כיון דגוף המלאכה אין בו טורח והגוף שובת ליכא עשה ע"ש. לפי"ז יש לחדש ג"כ דאף דבשבת ל"ש שליחות זה רק לענין העשה כיון דהוא שובת ולא לענין לא תעשה דמ"מ אחשבי' למלאכה העושה ע"י שליח ולא גרע מהשליך לפני כלבו דאחשבי' הכ"נ אחשבי' למלאכה, ושפיר הק' תוס' דליתא בהן דאף משום יו"ט איכא ל"ת. אך הא פסקינן אמירה לעכו"ם רק שבות ולא לאו מ"מ א"ש לדידן דפסקינן אשלד"ע אף בשליח לאו בר חיובא כמ"ש אא"ז הש"ך בריש סי' קפ"ב ושוב ל"ש כלל שליחות. ועוד לפמ"ש הש"ך יו"ד סי' קס"ח סקי"א דיש שליחות לעכו"ם לחומרא רק מדרבנן ושפיר ל"ש שליחות מה"ת והוי רק שבות, ועי' חת"ס או"ח סי' פ"ד. ועוד לפמ"ש השטמ"ק שם בב"מ דע"א דרק בריבית יש שליחות לעכו"ם לחומרא ולא בשאר דברים ע"ש. וא"ש. אבל ר' זעירא י"ל דס"ל דהוי לאו, וס"ל דבשליח לאו בר חיובא ישלד"ע ואף בכל דברים יש שליחות לעכו"ם לחומרא מה"ת, ושפיר הק' התוס' דליתא בהן וחרישה ביו"ט אף ע"י עכו"ם אסור מה"ת בל"ת וכנ"ל:

והנה לפמ"ש הנוב"י דקונם הוי קל דאיתא בשאלה ולא חל על יו"ט במוסיף, א"כ קשה מה מקשה ולחשוב שבועה שלא אחרוש בחול ויו"ט, והא שבועה ג"כ בשאלה, ועתו"ס שבועות כ"ד ב' ד"ה מגו, דקל על חמיר לא חל בכולל. שוב ראיתי בנ"ב עצמו שהרגיש בזה, וכ' דשבועה יש בו חומרא דיש בו קרבן ע"ש, ועתו"ס יבמות ל"ג ב' ד"ה אמר, דאי יש בו לד חומרא חל אף דקיל ע"ש וא"ש. ויתישב בזה מה שתוס' סותרין עצמן שכאן הק' דליתא בהן משמע דאף למלקות בעי איתא בהן ובשבועות כ"ד א' ד"ה אלא, וברש"י ושאר ראשונים כ' דרק לקרבן בעי שיהי' שייך בהן ולא למלקות, ובמשל"מ פ"ד ה"א משבועות נשאר בצ"ע, אך לפמ"ש ניחא דבאמת ק' דשבועה הוי קל דישנו בשאלה ולא חל אף בכולל ורק דיש בו חומרא דיש בו קרבן, וא"כ שפיר בעי הן דכל מה דחל רק בשביל דאיכא בי' קרבן וא"ש. ועי' ג"כ בישועות יעקב או"ח סי' תפ"ה, וס' עיני ישראל על שבועות, בית שלמה יו"ד ח"ב סי' ק"ב, ובחידושי כתבתי בזה קונטרס מיוחד ואכ"מ:

כו) בעצם היום הזה תרגום יב"ע בארבעה עשר שנין ותמוה הא כ' בן שלש עשרה נמול. וי"ל דיש פלוגתא בקטן אי מונין מעל"ע או שעות, ומי שנולד בר"ה אפילו סוף יום נעשה בר מצוה בר"ה, די"ג שנים השלים סוף ער"ה ותחילת ליל ר"ה הוא שנת הי"ד, ופי' בנדה מ"ד ב', ותוס' ר"ה דף יו"ד ע"א ד"ה כן, ומשל"מ פ"ב הכ"א מאישות, והכא כ' בעצם היום הזה, והשנה נשלם בתחילת לילה הרי ביום הוי שנה הי"ד. ועי' בתשובות הרי"מ בחי' ברכות טעם, שפתח משנה הראשונה מאימתי בק"ש דמצוה ראשונה שמתחייב כשנעשה י"ג ויום א' הוא בתחילת ליל י"ד פ"ש. ומזה ראי' דלא אזלינן בתר שעות רק בתר יום, ולפי"ז ק"ש של ערבית תמיד מצוה ראשונה אף אם נולד בסוף היום, הוי באור לשנת הי"ד שנה הי"ד:

פרשת וירא יח א) וירא רש"י לבקר את החולה והק' הרא"ם דבפ' מפנין קכ"ז דייק דגדולה הכנססת אורחים יותר מקבלת פני שכינה. משום שהמתינה עד שפטר האורחים ואח"כ אמר לו על עסקי סדום זעקת סדום וגו' בפסוק י"ח וא"כ היה אמירה ג"כ. ולא רק בקו"ח. ובס' מעיני החכמה על ב"מ דפ"ז כ' דלק"מ, דהא אברהם שביקש מה' אל נא תעבור משמע שנתיירא פן תסתלק