פרדס יוסף בראשית קכ

מצות מילה רק שיהי' נימול, ואין מעשה החילה ופריעה רה הכשר מצוה שיהי' ניחול ונפרע בלי ערלה, ומצוה זו מקיים האדם כל ימי חיי' ול"ש דהוי הזמ"ג דמקיים תמיד המצוה וא"ש וראי' מח"ש בש"ס שאמר דהע"ה בהיותו במרחץ ונסתכל במילה נתקררה דעתו (במנחות מ"ג:

) הרי דלעולם מקיים המצוה דמילה:

ובמנ"ח כ' עוד דלא מצא שיהיה אסור לימול קודם ח' אף שעי"כ יבטל מצות מילה, ואין לחדש איסור למול קודם זמנו. דאין לדרוש איסור בעצמינו אם לא נמצא בש"ס, ורק דהוי גורם לבטל מ"ע, וכמו מי שיש לו בגד בת ד' כנפות ועושה אותה בת ג' ולובש שאינו איסור רק שאינו מחבב מצות. ועמש"ל בפ' וירא (י"ח א') וראיתי בירחון אהל מועד קונ' א' סי' ז' בשם הגאון בעל חלקת יואב ז"ל שנשאל אי גדול רשאי להיות נימול כשהוא ישן או שיכור או ע"י שלאף טראנק, והשיב דסם המיישן הוי כשכור ע' רמב"ם פי"ג ה"ב מסנהדרין דאין שליחות בטל כשעשאו כשהוא פקח, וכמ"ש בב"ש סי' קכ"א. כל שאין בלבול במוח רק שנתקלקלו חושיו אין זה בכלל שוטה. ועוד כ' דמצות מילה רק שיהיה נימול ויכול לקיים גם כשישן, וכ"מ מרמב"ם פ"ב ה"א ממילה דקטן יכול לימול אף דאין שליחות לקטן, וכ"מ מרמב"ם פ"ח ה"ו מביהב"ח דמצות שמירת ביהמ"ק יכול לקיים אף כשישן, וכ"מ מהא דדהמע"ה כשהי' במרחץ כשנסתכל במילה נתקררה דעתו במנחות מ"ג ב' ע"ש:

והנה בזו הראי' קדמו בשו"ת מהר"ח או"ז סי' י"א ובשו"ת אמרי יושר ח"ב סוס"י ק"מ השיב לאסור ע"י משיחת האבר בסם המבטל הרגשת הכאב וחלילה לחדש מה שלא נהגו כן מעולם והביא מחז"ל דדוקא ע"י צער הוי המצוה. ועי' מהרש"א סוטה ד"י ע"ב שכ' אף דדוד נולד מהול מ"ח שמח אף שלא קיים המצוה בקום ועשה. וע"ע במלא הרועים במצ"כ אות ס'. אבל בשאג"א סי' נ"ב כ' דאיכא מצוה במעשה המילה ולא שהמצוה רק שיהי' נימול, ובמל בתוך ח' לא עשה כלום אף שתיקן שאינו ערל. ועמ"ש בזה שם באה"מ בקונ' ב' סי' כ"ח:

ובמשל"מ שם כ' דהמשמורים אינם ישנים, ואף שישנים מ"ח כיון דא"א לאדם בלא שינה מצותו בכך וסגי במה שמכוון קודם שישן, אבל במילה כשישן מתחילה ועד סוף ליכא כוונה כלל וזה ודאי אסור. ובגדול אין להשקות סם של שינה רק כשיש סכנה. ומצאתי עוד בקובץ חדושים היו"ל ע"י הגאבד"ק מאנקאטוב שליט"א חוב' ט' סי' כ"א בקונ' אמרי שפר אריכות בזה הענין ודעתו להקל ע"י סם של שינה ע"ש. וע"ע באב"נ יו"ד סי' תמ"ט. ובענין אי מקיימין מצות שמירת המקדש כשישן עי' בהגהות אמבוהי דספרי על ספרי זוטא פ' קרח דקפ"ה ע"ש. ויש להאריך בכל הנ"ל ובאתי רק להעיר, והרוצה יעייין בכל המקומות שציינתי:

ובעיוני בזה הענין אמרתי לבאר ב"ה הגמ' דמכות כ"א ב' יש חורש תלם א' וחייב ח' איין ובגמ' ונחשוב נמי שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט דחל אי"ט בכולל, ומשני האי תנא לית לי' כולל, והק' בתד"ה א"ל דליתא בלאו והן אם ישבע שיחרוש ביו"ט וחול לא חל כמו שאוכל נבלות ושחיטות לבטל בקום ועשה, ותי' דמשכחת בעפר תיחוח דלית בי' חיובא מה"ת באותו חרישה ואיתא בהן. והנה בתשו' פני יהושע יו"ד סי' ג' הק' באמירה לעכו"ם בשבת דהוי שבות ואמאי לא הוי מה"ת מטעם שליחות. ואף דא"ש לעכו"ם מ"ח לחומרא יש שליחות, ואי דאשלד"ע קשה למ"ד בשליח אינו בר חיובי' חייב משלח, ועתו"ס שבועות ד"ג א' ד"ה ועל הזקן דאף בשליח עכו"ם חייב המשלח. ונודע מ"ש הגאונים בית מאיר באה"ע סי' ה', וישועות יעקב שם, דבשבת ל"ש שליחות דגוף המעשה אינו מתועב רק דאסור לעשות וע"י שליח מ"מ הוא שבת. וכמ"ש התוס' רי"ד במצות שבגופו והדברים עתיקין. וכן מצאתי לאא"ז בנתה"מ סי' שמ"ח סק"ד ע"ש ועי' בהגהות הגר"ב פרענקיל על או"ח סי' רס"ג מזה, ובחת"ס ח"ו סי' כ"ד וחו"מ סי' קפ"ה:

והנה המחנה אפרים ה' שלוחין ס' ט' כ' דאם נשבע שלא יקדש אשה וקידש פ"י שליח ל"ש אשלד"ע דהמעשה עצמו ל"ה עבירה רק איסורא רביע עלה ומועיל השליחות, ועי' במשנת חכמים סי' ט"ז מזה. ובס' משפט שלום ר"ס קפ"ב. וא"כ ק' מה משני דלי"ל כולל הא הוי מוסיף דמשום איסור יו"ט מותר לחרושע"י שליח מה"ת דאין שליחות לשבת ומשום שבועה עובר בלאו בנשבע על מעשה החרישה ואף פ"י שליח אסור, וגם ל"ש אשלד"ע כמ"ש המח"א אך לפמ"ש הנוב"י מ"ת או"ח סי' קי"ז לשיטת רש"י שבועות ד"כ ב' דנדר חל לקיים מצוה כגון בנדר שלא לאכול נבלות, א"כ ק' ולחשוב חרישת יו"ט פלי בקונם פ"ש. (ובאחת הוא קו' הראשונים הר"ן שם. ותשו' הרשב"א סי' תרט"ו, ועי' שעה"מ פ"ג ה"י מנדרים, ותשו' רפ"א סי' ס"ה) וכ' דלשיטת רש"י דכל איסורים רק איסור גברא ונדר איסור חפצא והוי מוסיף, ותוס' קידושין