פרדס יוסף בראשית קטז

ובמנחת חינוך מצוה ב' נסתפק להר"ם אי ב"ק חייבים במילת עבדיהם, ולמ"ש בגיטין דל"ח דלב"נ אין לו קה"ג בעבד שלו א"כ אינו בכלל עבד שאדונו מחויב במילתו, אך מאברהם שנצטוה למול עבדיו אע"ג דהי' לו דין ב"נ נראה להיפך. ויהי' תליא אי הי' להם דין ב"נ ע"ש. וצ"ל לדעתו דאע"ג דזה לכ"ע דלא יצאו מכלל ב"נ אלא מעת שנכנס בברית כמ"ש הרמב"ן אחור (כ"ד י'). ועי' בס' חמד"י בקונטרס נר מצוה דיני ב"נ אות נ"ו שהק' דלכאו"ק איך נצטוה א"א למול עבדיו שיש לו עתה הא ל"ה שלו רק למע"י ואינו חייב אך כיון דנכנס לברית גם אותם עבדים שהי' אצלו מכבר נעשין שלו לגמרי כיון דמכרו עצמם לא"א לגמרי רק דגה"כ דב"נ רק למע"י והשתא שמל א"ע ונכנס לברית ה"ה כישראל וממילא נעשה שלו לגמרי. וע"ע בשאג"א סי' מ"ט, ונוב"י מ"ת אה"ע סי' מ"ב ויד שאול יו"ד סי' רס"ב:

כ) נשיאים רש"י כעננים יכלו, עמ"ש בספר מאורי אור על מס' ע"ז ד"י:

כג) בעצם היום הזה. רש"י ולא בלילה, עי' מנחת חינוך מצוה ב' שהקשה דמשמע דהי' מותר לחול בלילה, והוא נגד ההלכה עש"ה:

כה) רש"י את לרבות פריעה והוא מב"ר דניתנה פריעה לאברהם. ופליג אש"ס דידן בפ' הערל ע"א ב' דלא ניתנה פריפה לא"א ולא נכרתו י"ג בריתות על הפריפה, ועי' בחת"ס יו"ד סי' י"ט. ובס' לימודי ה' סי' ק"ה בזה. ועי' בס' חולדות נח דרוש ט"ז שהק' עה"פ נמולו אתו מיותר דכבר כ' נמול אברהם וישמעאל בנו, אך דאיתא דמילת בשר גורם גם מילת ערלת הלב, ועי' בעקדה שער י"ח ולכן באברהם דגם קודם שמל השלים נפשו ול"ה צריך רק למילת בשר נא' בהמולו בשר ערלתו בלא תוספות תיבת את. אבל בישמעאל נאמר בהמולו "את" בשר ערלתו להורות שע"י מילת הבשר נתוסף לו עוד מילת הלב עד שבסוף ימיו עשה תשובה כמ"ש רש"י אבל וכל אנשי ביתו כו' אע"ג שגם עליהם נאמר וימל את בשר ערלתם להודיע שגם לבם נמול עם בשרם מ"מ אינם נמולים רק אתו בהיותם עמו בעודנו בחיים אבל אח"כ שבו לתעתועים ולא נשאר בהם זולת מילת בשרם לבד פ"ש בדברים מתוקים:

שם עי' ברא"ם הא דלא קיים א"א מצות מילה מקודם שיהי' מצווה ועושה, ועי' מהרש"א יבמות ד"ק פ"ב עוד כ' המפו' שקיים כל מצות שאין בהם סכנה ובמילה ירא שמא ימות בו. ויש להרהר עלי' לא הי' לך להכניס בסכנה מאחר שלא נצטוית. עוד כ' דאין אדם רשאי לחבל בעצמו כמ"ש בב"ק דצ"א:

והוא אף בב"נ. ועי' בפנים יפות ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' קכ"א כתב דביבמות ע"א ב' מצות פריעה לא ניתנה לאברהם, וק' הא חל ולא פרע כאלו לא מל בשבת קל"ז ב'. אלא שבתוס' כ' דאברהם פרע מעצמו, לכן לא ציווה על פריטה כדי שיהי' במצות מילה מצווה ועושה, וגם אינו מצווה ועושה משום שפרע מעצמו כחו שעשה כל המצות עד שלא ניתנו ושפיר קיים כל התורה ואפי' מצות מילה בכלל. והר"ם במו"נ ח"ג פי"ח כ' הטעם להחליש כח התאוה, ועמ"ש לעיל (י"ז א'). ואחז"ל בב"ב י"ז א' שלשה השליטו ביצרם אברהם יצחק ויעקב כו' ואמר בי אינו שולט היצר אין עלי החיוב והקב"ה חידש לו טעם אחר שיש במילה להשלים שם שדי בגוף המילה הוא יו"ד וא"ל אני אל שדי כו' והיה תמים ר"ל מילה עם שדי רשום בגופך, וע"ע במו"נ פמ"ט שבא להחליש התאוה שבא ע"י אדה"ר. ובידים לקח ובפה אכל מעה"ד, ולכן מילה בידים ומציצה בפה. ופחיתת דם רפואה להחליש התאוה (ועי' בספר מעשה טובי' פ"ו ממעין חתום) ואאע"ה לא הי' צריך לזה דהי' רוחני בטבע עד שלא הכיר אף באשתו שאמר הנה נא ידעתי כי יפ"מ את. עוי"ל דה' סייע לו כמ"ש וכרות עמו הברית. ולבדו הי' ירא, ועוד כדי שילמדו ממנו הגרים שאף בזקנה מל עצמו שוח"ט מ' י"ז ומד"ר לך פמ"ו, עוי"ל שעתה בן הוא ברשות אביו עד י"ג שנים, ומקודם הי' עד ק', והמתין עד שיצא מרשות תרח. עי"ל שלא הי' יודע במה לימול עד שנשכו עקרב ונמצא מהול כמ"ש בתנחומא, עי"ל שסבר שצריך להסיר הקליפה כדי להוליד הגונים והוא ראה שאינו ראוי להוליד ולמה לו למול עד שפירש לו טעם המילה גם שליחות האדם עצמו, עי"ל שהי' לו אויבים הרבה וירא שמא ישמעו וילחמו עמו פד שנצטוה ואז הי' בטוח, עוד כ' במגלה עמוקות אופן קפ"ב שבלידת יצחק הוצרך להיות אברהם בן מאה שנה לתקן ג' דורות מ'בול א'נוש ה'פלגה ר"ת מאה וע"ע בספר אזור אלי' מבעל השבט מוסר סי' ק"פ שכ' עוד טעמים הרבה, וע"ע שם בקרבן אלי' ובס' אגרא דפרקא ובשל"ה פ' לך, עי"ל דבע"ז י"ז א' חד אמר ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפי' ליצרא ונקבל שכר. כי טוב להביא עצמו לידי נסיון, וח"א לא ניזל שלא להביא לידי נסיון (ועי' באדר"נ פ"ד), ובאהל יעקב פ' חקת כ' דזה פלוג' בעירובין י"ג