פרדס יוסף בראשית קיד

ה"א ותבנה גם היא מחנה, דאז הי' נקרא עוד שרי והטעם כמו מה שקנה עבד קנה רבו, ומה שפועל אצל שפחתה יפעול גבי שרי גבירתה, וכ"ז כל זמן שהיא שפחתה, אבל אם נשתחררה נפסק חבל התקשרות ולזה חרה אפה של שרה על בעלה דסבורה דשיחררה והי' הסבה שלא הועיל לה, וע"ז השיב שלא שיחררה וא"ל הנה שפחתך בידך:

ח) ארץ כנען וגו'. עי' רבינו בחיי מתנת הארץ ארץ כנען בחר שתהי' לאחוזת עולם שלא ירשוה רק הם, ואם יגלו ממנה ישובו אלי' כי אחוזת עולם הוא להם לא לאומה אחרת, וזה הסימן הגדול לישראל שמיום שגלו מחנה לא נתישבה שם אומה כלל אבל היא חריבה ושוממה עד שישובו אפרוחי' לתוכה כו' ואשרי העם שהובטח בג' חתנות כאלה מלכות בית דוד שלא תפסוק לעולה, ושתהי' הארץ הקדושה להם לבדם לאחוזת עולם, ושתהי' השכינה שורה ביניהם מה שלא זכו שום אומה ולשון וכו' ובקובץ דרושים חוברת ד' סי' ל"א הביא בשם אא"ז הגה"צ ר' יעקב מייזלש ז"ל אבד"ק פיעטרקוב, דאי' בילקוט שלח, דלכן נקרא ארץ כנען ולא בשם שאר ששה אומות, לפי של"ה לישראל זכות במה ליכנס לא"י ואמר כנען בגי' ק"צ לזכור זכות יצחק שנולד לאביו בן ק' ושרה בת צ'. וזה י"ל בבא ה' לצוות לאברהם למול להתקדש בקדושה כדי שיהי' הורתו ולידתו של יצחק בקדושה אמר והקימותי כו' ובין זרעך כו' כענין שנא' והקימותי אותם ברית אשר לא תופר, כלומר גם אם לא יהי' ראוים לרשת א"י יזכו בעבור הברית ויאמר הלבן מאה כו' א"ל ה' אבל שרה אשתך ות"א בקושטא כלומר דהיא הנותנת משום שאתה בן ק' ושרה צ' לכן ואת בריתי אקים זכות זה מה שיצחק נולד למועד שאתה ק' ושרה צ' לא תפסוק מהם ונתן להם ארץ כנען כדי לזכור מועד לידת יצחק:

ובס' תולדות אדם פ"ג להגר"ז מווילנא כתב דהיתכן א"א ראש המאמינים יתמה הלבן מאה כו' וגם בתשובות ה' לא סר עדיין מבוכת אברהם, וי"ל דכל הבטחות מה' הי' הבנים. בפי"ב ואעשך לגוי גדול לזרעך אתן את הארץ. לך אתננה ולזרעך. וכן בפט"ו לזרעך נתתי הארץ, ובפי"ז וארבה אותך, ופכ"ב ארבה את זרעך. ופעם א' בפט"ו הי' דבר ה' אל אברם כו' ולא זכר בשורת הבנים מיד אמר ואנכי הולך ערירי עד שהבטיחו ה' לא ירשך זה, וכן הי' ביצחק ויעקב הזכיר הצלחת הבנים, והענין דא"א הי' הראשון להחל ללמוד העם לבל יעבדו פ"ז, וחרד דלא לעולם יחי' ואחר מותו יחזרו לסורם ואיה אפוא יגיעתו, ובשביל זה כל מגמתו שיתן לו בן שימלא מקומו, ודרשו חז"ל עה"פ תהלים קכ"ו כחצים ביד גבור שהבנים הנולדים בימי בחורותי' יוכל להדריכם לתכלית לא כן הנולדים לעת זקנה המה כצאן בלי רועה, וכן הי' באברהם דהתרעם הן אמת שיהי' לי בן. אבל כשיולד לעת זקנה וישאר בלי מנהל ואולי ישתה ממקור השחת אשר חפרו רשעי דורו ואז העדרו טוב מהויתו, וז"ש הלבן כו' והוסיף הנה ישמעאל בן י"ג והדרכתיו במעגלי יושר "לו ישמעאל יחיה לפניך ולא יתפתה מדעות כוזבות של רשפי דורו לא כן הבן אשר יולד בעת זקנה אולי לא אזכה להטיף עלי' אף דבור קל, וה' השיב לו אל ירך לבבך, אבל שרה אשתך יולדת לך בן שיהי' מיוחס אחריך, ולא ימוש ברית האמונה ממך ומזרעך עד עולם:

ט) ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרתם. פי' בשבת דק"ל כל מצוה שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה, והטעם לזה כ' בס' הקובץ על הרמב"ם פ"ג ה"ט ממילה, עפמ"ש ביתרו (כ' ט"ז) ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות וגו' וק' מה היה פחדם הלא כבר שמעו ב' דברות הראשונות והחזיר ה' נשמתן כמ"ש בשבת פ"ח וי"ל ע"פ בעל העקרים בפסוק ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב י"ג) דמן הדין היה דמי שעשה עבירה שיענש עונש נצחיי שעבר על ציווי ה' שהוא נצחי. אבל ה' מתנהג עמו בחסד. ליתן שכר מי שעושה מצוה לפי ערך השי"ת הנותן שהוא נצחי ועונש לפי פרך המקבל שהוא אינו נצחי ע"ש. ועי' לעיל (ט"ו א') מ"ש בזה. והנה יש לחלק עפמ"ש המהרי"ט במורד במלכות העונש חמור אם שמע מהמלך בעצמו, מהשומע משליח המלך, ואח"כ עבר ולא עשה. וא"כ לכאו' י"ל שלכן אין העונש נצחי משום שאנו לא שמענו התורה רק משליחו משה, וזה שאמרו דבר אתה עמנו. ואם יקרה שעוברים על תורה יהיה עכ"פ העונש אינו נצחי, ואל ידבר עמנו ה' פן נמות ר"ל עונש נצחי, והשיב משה אל תיראו, כי גם ב' הדברות ששמעתם מפי ה' גם על זה לא תענשו עונש נצחי. ורק בא להראות כחו ולתקוע יראתו בכם. וא"ש המד' בויחל משה לי צוית לשון יחיד ה"א לא יהיה לך ותמוה הא גם ב"נ נצטוה על ב' דברות והם א' מז' מצות, ויהיה ראיה מזה דב"נ אינו מצווה על שיתוף ועגל עשאו בשיתוף כמ"ש בפ' ד' מיתות