פרדס יוסף בראשית קיג

שהוא בעל מום ואינו ראוי להקרב לפני ה' אלא בנפילת אפים כמכסה מומו, ואח"כ יהי' תמים בלי מום, ועשו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ג סי' ס"ד הא דאם לא מל יצא מכלל יהדות אף דבעובר על כרת או מיתת ב"ד לא יצא מיהדות, דדת מתיחס לא"א שהיה ראש לגרים כמ"ש בחגיגה ד"ג ובתנחומא משפטים דכל שלא מל א"י ללמוד תורה, ובמ"ר שם סי' ט' וביפ"ת ומו"נ פכ"ב ובתוס' גיטין נ"ט בשם המד' אכתב להם רובי תורתי והוא בח"ר יתרו, ובס' מנחת קנאות להגרצ"ח דף י"א בזה, ועי' בחת"ס או"ח סי' קנ"ח קנ"ט אריכות גדול מענין מילה וסנדק:

ה) ולא יקרא שמך אברם, עי' מהרש"א ברכות י"ג מ"ש החילוק דרק באברהם עובר בעשה או בלאו ולא בשרה ויעקב, וסיים דלא זכרוהו הפו' דאית בי' לאו ועשה, ואפי' לא הוי רק אסמכתא בעלמא הו"ל להזכיר דאיכא א סורא וצ"ע, ובס' גאולת ישראל אות ח' הקשה על שינוי הלשון באברהם והי' שמך אברהם, ובשרה כי שרה שמה, ועוד דמשמע דכבר הי' שמה שרה, והול"ל והי' שרה שמה וי"ל דאשתו עולית עמו ואינה יורדת, נמצא כאשר אמר ה' שיהי' נקרא שם אברהם כי אב המון גוים נמצא ממילא תיכף נשתנה שם שרי להיות שרה כי היא ג"כ בטוחה שתהי' שרה לכל תיכף כשנתבשר אברהם שיהי' אב המון גוים כי היא עולית עמו, וז"ש ל"ת שמה שרי כי מכבר היא שמה שרה והיינו מאז ומקדם מעת שקראתי שמך אברהם:

ובס' ילקוט האורים כ' דק' מה מקשה אלא מעתה הקורא שרי יעבור דילמא אה"נ שעובר מ"מ שפיר אמר דקורא אברם דעובר וי"ל דהמפו' מחולקים באות יו"ד שניטלה משרי מה נעשה ממנה, י"א שנתחלקה לשני ההי"ן א' נטל אברהם, וא' שרה (ונ"ל כי לפי"ז הפשט לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה דמשמע מכבר, ולדעה זו ניחא דה"א של אברהם ניטלה משרי, דהיו"ד נתחלקה א"כ מיד שקרא הקב"ה אברהם ממילא נשתנה שרי להיות שרה, וז"ש כי שרה שמה מכבר), וי"א שהיו"ד הי' מרחפת עד שבא הושע בן נון ונתוספה עלי' על יהושע, וי"ל דזה הפלפול בין המקשן והתרצן, דהמקשן סובר דיו"ד נתחלקה, ומקשה מה רבותא הוא דקורא אברם עובר בעשה, הו"ל לאשמעי' רבותא טפי דאפי' הקורא שרי עובר בעשה של והי' שמך אברהם, כי בקורא שרי ממילא ניטל הה"א שניתנה לאברהם וחוזר וניתנה לשרי א"כ ממילא קורא אברם ועובר בעשה, ובא התרצן דהתם הקב"ה אמר ל"ת שמה שרי, א"כ הקב"ה קורא אותו אברהם בעוד שהי' שרי, וצ"ל ה"א שניתנה לאברם נתוספה ממקום אחר ויו"ד של שרי ניתנה ליהושע לכן דוקא הקורא אברם עובר, ולא שרי דאינו עובר בעשה של והי' שמך אברהם:

ועי' בהגהות הג"ר שאול קאצענעלבויגין בש"ס דווילנא למה כ' ולא יקרא עוד אפ שמך אברם וביעקב לא כ' את רק לא יקרא שמך עוד יעקב, דאיתא בפסחים כ"ב וב"ק מ"א את הטפל לבשרו, ובא לומר דבאברהם אפי' ספל לא יהי' אבל ביעקב יהי' יעקב טפל כמ"ש בברכות י"ג ב'. ובהגהות הרצ"ח כ' שבצל"ח הק' מדוע השמיטו מוני המצות מצוה זו, וכה"ק בבאר שבע בחי' לתמיד, ועשו"ת חות יאיר סי' ט' קל"ט וקצ"ב אכן לק"מ דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל כירושלמי פ"ג דמו"ק אין למדין דבר מקודם מ"ת, עי' בפי' המשנה סופג"ה דהא דאמרו בסיני נא' היינו דעיקר תורת אבות אינם עלינו לחוב. רק ממה שאסרה התורה עלינו בסיני בשעת קבלת התורה, וא"כ לאו זה דלא יקרא אברם נא' קידם מ"ת ואין לחוב עלינו. ועי' ג"כ שו"ת מקום שמואל סי' כ"ב שכ' דענין זה תליא בפלוגתא בין ר"י ורבנן אם ג"ה מסיני נא' או במקומו, ועמל"ח פ"י ה"ז ממלכים, ובערוך ערך שחר עמ"ש ביומא כ"ח ב' ואנן מאברהם ניקום ונגמר היינו דתורת אבות אינה עלינו לחוב. ובהגהות נמוקי מהרי"ב כ' דמשמע להפוסקים דאין הלכה כן ויצא להם מסנהדרין נ"ט כל מצוה שנא' כו' לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נא' ואנו אין לנו אלא ג"ה ואליבא דר"י. ואם איתא יש לנו אליבא דכ"ע מה שנא' לב"נ ולא נשנית בסיני הא שאסור לקרות אברם, וע"כ לא ס"ל לסוגיא דגמ' שם כן ואינו בלשון לאו ועשה רק הבטחה וברכה ושפיר לא מנו ע"ש, אולם במג"א סי' קנ"ו סק"ב הביא דקורא אברם עובר בלאו ועשה, ופי' בגליון הש"ם לירושלמי פ"ק דברכות ד"ו ע"ש:

ובס' נאר מים חיים פ' קרח כ' בשם האר"י שרחל היתה עקרה לפי שלא הי' לה ה"א בשמה שכל אמהות כולן הי' להן ה"א והוא סיד הזרע וסי' ה"א לכם זרע ואך שנתקנה ע"י בלהה שיש לה ה"א יתירה בשמה ולקחה היא אחת ואמרה רחל ואבנה גם אנכי ממנה ע"ש (א) ובספר דברי יוסף כ' דזה שאברם אינו מוליד ואברהם מוליד וכן שרי לא תלד ורק שרה משום שהי' חסר ה"א. וזה הטעם ששרה אמרה שיבא על הגר שיש לה