פרדס יוסף בראשית קיב

ובס קהלות ישורון כ' על התיב"ע עלבוני ממך דהוינא רחיצנא כו' ע"פ גמ' נדרים דצ"א בראשונה ג' נשים יוצאות כו' שמים ביני ובינך רש"י שאינו מזריע יעשו דרך בקשה פרש"י יבקשו ממנו שיגרשנה, והר"ן פי' מירו' יעשו סעודה ויפיים ועצה טובה קמ"ל ובפסוק עצמו יל"ד דאמרה שרה זו אין סתרה כגלוי', וק' הלא בני חיי ומזונא תלי' ץ במזלא, ועוד האיך לא יראתה לדבר על שרה בשבי כבוד אברהם, וי"ל עפמ"ש הר"ן אין ש"ז יורה כחץ כו' ואע"ג דאמרי' שאמרה השמים ביני ובינך דילמא היינו שהי' מרוחק ממנה לגמרי פ"ש. ובגיטין ד"צ לא יגרש רק בערות דבר, לא מצא לא ערוה ולא דבר פרש"י חי כייפי' לי' א"ל מדגלי באונס ל"י לשלחה ולא הכא, לפי"ז ל"ה הגר יראה לדבר על שרה דמרוחקת ממנו אין זה כי אם או ערות או דבר. ובאה שרה כל עלבונה ממך בשביל שאתה מרוחק ממני חושדין אותי הוינא רחיצנא דתעבד דינא כלומר לדינא דשמים ביני ובינך דתפטרוני עם כתובה. ואת"ל חזרו משום שלא תהי' עיני' נותנת באחר, הלא שבקית יודעי ועליתי עמך, ואם הייתי נותנת עיני באחר אף בבית אבי יש שם אנשים ליתן עיני בהם, וכדין כלו' אף דהדין יעשו דרך בקשה, ויש ב' פירושים, יפטרנה בגט או יעשה סעודה ויפייס יתנני קדם ה' עלבוני ויפרוס שלום ביני ובינך כהר"ן דיעשה סעודה ותמלאי ארעא מנן ולא נצרך לבנה דהגר, וז"ש רש"י שאתה שומע בזיוני ושותק ול"א שאתה שותק לבזיוני אלא כמו שומע יוסף אשר לא תשמע לשונו כלו' שאתה מבין עקשות פי' שאני חשודה בעיני' לפחות הי' לך להשיב לא מצאתי לא ערוה ולא דבר ואתה שותק. וע"ע במדרש תלפיות ענף הגר:

שם אוה"ח אברהם ושרה לא שחררו להגר, פ' בפנים יפות (י"ז כ"ג) ובשו"ת מנחת שמואל או"ח סי' ל"ו אריכות גדול בדברי':

ט) ויאמר ערש"י. ובס' ישועות מלכו להגאון מקוטנא ז"ל כ' דכמו דעבד כהן אוכל בתרומה דכל המחובר לטהור טהור והגר כ"ז שהי' נכנעת לאברהם הי' לה ג"כ מעלה וכשברחה ופרקה ממנה שיעבוד נפלה ממדרגתה, וזאת הי' שאלת המלאך אי מזה באת זכור מקומך הראשון, וכשקבלה התוכחה ואמרה מפני שרי גברתי וקבלה עלי' שיעבוד של שרי חזרה להיות נטפלת להקדושה עד שהמלאך הזה שהי' דובר אלי' עד עתה הי' קטן במעלתו וצריכה למלאך אחר היותר גבוה במדרגה ע"ש באריכות, ובבל"ע דרוש מ"ד:

יד) בין קדש ובין ברד, וק' למה הסימן, ובס' אור יקרות כ' דדרשו חז"ל דאין הנבואה שורה בחו"ל כ"א כשכבר שרה עלי' בא"י יוכל לשרות ג"כ בחו"ל, ורש"י ריש גיטין כ' דרקם ותגר הוא קדש וברד כמ"ש התרגום, ובמשנה אף המביא מן הרקם ומן החגר צ"ל בפ"נ דהוי ח"ל וז"פ והנה בין קדש ובי ברד דהוי חו"ל, וק' הא אין השכינה שורה בחו"ל לכן אמר אחרי רואי וכבר ראתי השכינה בארץ ושוב שרתה אח"כ בחו"ל. ועי' בדברי שאול:

יז א) והיה תמים רש"י ע"י המילה, ד"א עכשיו אתה חסר ה' אברים. וצ"ע דזה הדרשא לא נזכר אהי' תמים רק כ' אברם וכ' אברהם בתחלת רמ"ה ולבסוף רמ"ח אברים בנדרים ל"ב ב'. וכ' שם במהרש"א דחוש הראי' ושחועה משמשת למעלה דברים רוחניים משא"כ בשאר החושים לגשמיים, וע"י החילה נקרא תמים וישלוט גם על הב' חושים רוחניים ושפיר סמך רש"י הדרשות דע"י שהוא תמים במילה יוכל להשיג מעלת רוחניים ומשו"ה הוסיף עתה ה' להיות רמ"ח:

ועשו"ת כתב סופר יו"ד סי' קי"ט שהק' אהא דשקולה מילה ככל התורה דא"א לא נקרא תמים עד שמל דילמא אף מי שחסר דבר קטן שבקטנים ג"כ לא נקרא תמים, ונ"ל ע"פ הרמב"ם במו"נ ח"ג פי"ח דטעם מילה להחליש התאוה ורמב"ן בתורה צוח עלי' הגם כי הדבר אמת בטבע, אבל הטעם כי חותם ברית קודש הוא ועי"כ נימול ג"כ ערלת הלב, וי"ל משו"ה כ' בישמעאל בהמלו את בשר ערלתו ובאברהם לא כ' ופי' ברש"י ועי"ל דאברהם הי' כובש תאותו בלא"ה, עד שלבו חלל בקרבו וכשנימול לא מל רק ערלת בשר אבל ישמעאל היה צריך גם לערלת לב, לכן את לרבות לב וע"כ דעשה תשובה באחרונה כמ"ש רש"י סו"פ חיי שרה, ולפי"ז קודם מילה הי' צריך אברהם לכבוש יצרו ולפום צערא אגרא, אבל אחר שמל א"צ לכבישת יצרו ונתמעטה שכר המצוה, א"כ מה שהי' חסר תחלה מצות מילה השלימה כל מצות ובכ"ז ל"נ תמים עד שמל, אע"פ שהמילה חסרון לו אע"כ דשקולה ככל מצות ומכרעת כולם, ולכן ל"נ תמים עד שמל אף שנגרעו שאר מצות מילה שקול כנגדם, וז"ש חז"ל אין גדול כאברהם במצות דקיים כה"ת קודם שחל וצריך לכבישת יצר מאד ע"ש שהאריך במצות שלוח הקן שנרגיל ברחמניות כרמב"ן תצא (כ"ב ו'). וע' בפ' וירא (י"ח א') בשם זכרון מרדכי:

ובתוספות יו"ט פ"ג מי"א דנדרים כ' דעד שלא נימול הי' נופל על פני' כשנראה לו ה' כמ"ש ויפל אברם על פניו וטעמא