פרדס יוסף בראשית קיא

הק' עליו, אך תמוה לומר דרש"י יסתור עצמו מחומש לש"ס, ולא ידעתי דמצינן לומר דילפינן מאברהם דה' הבטיח ואעשך לגוי גדול דוקא בא"י ולא בחו"ל ומשום עון דחו"ל וכמו כן בכל אדם. ולא אדע מ"ש הרמב"ן דיתורא דקרא אתא ללמד כשם שלאברהם הי' הבטחה זו דוקא בא"י כן בשאר בנ"א ע"ש ועי' בחכם צבי סי' מ"א מ"ש בדברי רא"ם וצדה לדרך. וע"ע בס' אהל דוד יבמות:

ובשו"ת גודע ביהודא מ"ק אה"ע סי' א' חידש שאם שהה י' שנים ורצונו לעלות לא"י דודאי יכול לכוף ממנ"פ דאם נימא דמצוה גם בזה"ז לעלות א"כ צריך לעלות ואם אין מצוה שוב אין חו"ל גורם דאונס הוא ע"ש. ובשו"ת שואל ומשיב רביעאה ח"א סי' מ"ח סתר דברי הנ"ב דאין הכוונה דעון חו"ל גורם על שחטא לדור בחו"ל דזה אינו חטא, רק כיון דהארץ טמאה יוכל להיות דלא מסתייע מילתא שיזכה להבנות בחו"ל דצריך זכות גדול א"כ ממילא נהי דאונס הוא ואינו עובר אבל מ"מ זכות א"י אין לו ואונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד, ותדע שכן הוא דהרי באברהם ג"כ אמרו דישיבת חו"ל גרם לו ושם בודאי לא הי' עון כל שלא נצטוה ללכת לארץ כנען הי' כל הארצות כשרות ואפ"ה חו"ל בעצמותה טמאה היא ואין הזכות כ"כ שיזכה להבנות ומראש צורים נראה ללמוד לדורות וז"ב ע"ש. וראיתי כן להגאון הפלאה כתובות ד"ג ובשו"ת גבעת פנחס סי' ב' שחידש ג"כ דמה שאדם עושה מרצונו ממש אף דמוכרח ואנוס ג"כ מקרי רצון עש"ה. ויש להאריך בזה:

ד) ותהר. רש"י מביאה ראשונה, ב"ר ושם בפרשה מ"ה יש פלוגתא בזה, ועשו"ת גודע ביהודא מ"ק אה"ע סי' כ"ב שכ' הא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה זה ע"פ רוב אבל מיעוט מתעברות ומ"ש בהגהות, ובתנינא אה"ע סי' ל"א. ובאמת כבר קודמו בזה הר"ן קידושין ד"י באיבעי' אי תחילת ביאה קונה דאף דאין מתעברת בב"ר זמנין דמתעברת עכ"ל, וע' בריטב"א ובשו"ת שיבת ציון סי' ע"ג. ובשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' קל"ב. ועי' במשל"מ פט"ו מאישות ובאה"ע סי' ז' סי"ו. ובשו"מ שם כ' דוקא בבתולה אבל בבעולה תוכל להתעבר מביאה ראשונה וכמו במיעכה באצבע, וכן ח"ש במשל"מ דלא משכחת שתתעבר באמבטי י"ל ג"כ דוקא בבתולה אבל בבעולה תוכל להתעבר, ומ"ש בהגר דמביאה ראשונה נתעברה, וע"ז אמרו דאין אשה מתעברת מב"ר, היינו דוקא בהגר שאולי הי' קטנה ובתולה, וע"ש עוד בח"א סי' תנ"ט. ומצאתי עוד בבית מאיר על יבמות דס"ט ע"ב שכ' דמגמ' שם משמע דליתא כלל במציאות שתתעברה מב"ר, ופי' באהל דוד ובשו"ת חדות יעקב אה"ע סי' ל"א, וח"ש בפ' וירא (י"ט ל"ו) ע"ש:

ה) חמסי עליך. רש"י כשהתפללת לא עלי ועוד דבריך אתה חומס שאתה שומע בזיוני ושותק, עי' בס' שמן ששון הנספח לזית רענן דק' מה ענין זל"ז שהרי לא אמרה עכשיו רק חמסי עליך ומנ"ל שהי' אומרת בענין תפלה, וי"ל דביבמות ס"ד דבשהה י' שנים יוציא ויתן כתובה, ופריך שמא איהי לא זכי' ומשני איתתא לא מפקדא אפ"ו לא מיענשא וע' ברש"י ורש"י פי' ותקל גבירתה אמרה שרה אין סתרה כגלוי' שלא ילדה ואני מביאה ראשונה, וא"כ א"ש בל"ז ה"א שלא התפללת עלי מפני שאשה אינה מצווה אפ"ו אבל עתה שאתה שומע בזיוני ושותק ק' הלא הקב"ה אינו מעניש אשה על כך, אלא ס"ל אשה מצווה על פ"ו וא"כ למה לא התפללת עלי. ובשו"ת מים חיים בקונ' אוצרות חיים הק' על רש"י אם הועוד הוא פי' אחר למה לא כ' ד"א ולשון ועוד משמע דשייך כעם הב' להאחד. וי"ל דהגר צדיקת כמ"ש רש"י פ"ט דעל כל אמירה נשלח לה מלאך אחר, (וע"ע רש"י חיי שרה (כ"ה א') קטורה שנאה במעשי') ולמה הקילה בשרה, רק לפ"מ שפרש"י שאמרה שרה אולי אבנה ממנה בזכות שאכניס צרה לבית, וי"ל דלכך הקילה שתהי' צרה לה ועי"ז תבנה שרה, אבל ק' דא"כ תיכף כאשר לקחה אברהם הי' לה להיות צרתה ולמה אח"כ כשראתה שהרתה, וי"ל דהגר יראה לנפשה שמא אין כוונת שרה שתכנס צרה רק עפמשחז"ל ב"ק צ"ב ב' המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחלה כפרש"י וירא (כ"א א') וי"ל דזה הי' כוונת שרי ולכן יראה הגר להיות צרה, רק כשהרתה הוכיחה, דל"ה כוונת שרה רק להכנים צרה משו"ה הקילה בה. ולפי"ז י"ל דבאמת כוונת שרה שתהי' נענה תחלה, והי' קשה לה למה לא נתעברה תחלה ע"כ שפטה שאברהם התפלל רק על שרה וממילא נענה תחלה ע"י הגר, וא"ש רש"י דטענה חמסי כו' דאי יודעת דכוונתי בנתינת הגר להיות נענה תחלה ועתה מוכח דלא התפללת רק עליך ר"ל שבאמת התפללת עלי, וכוונתך שתהי' נענת תחלה. והי' לך להתפלל על שנינו וסיים רש"י ועוד כו' ר"ל דהתרעמה דעתה אין לי כעס על חמס דהיא לא ידעה שלא התפללת רק פלי ועי"ז אתה נענה תחלה, רק הגר תוכיח מזה שכוונתי להכניס צרה, וא"כ תקיל בי, אבל אתה יודע שהתפללת רק עלי ועי"ז נתעברה הגר תחלה ולמה אתה שומע בזיוני ושותק דהי' לך לדעת דאין כוונתי להכניס צרה עכת"ד: