פרדס יוסף בראשית קט

דאי' במד' דה' נתן לאברהם הברירה לבני' עבור פשעם או גיהנם או גליות והי' מסתפק ויעץ לו ה' לבחור בגלות, וצ"ע איך נסתפק שיבחר בשלות עוה"ז ולהנחיל לבני' גיהנם, הלא טוב רגע א' בעוה"ב מכל חיי עוה"ז ומר העונש גיהנם דרבבות משחיתים נחשים ושרפים זה נושך וזה מושך מבלי חסד, אבל האמת דאברהם פחד דמחמת עול הגלות וחמת המציק יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ויפרקו עול ויהי' קרח מכאן וקרח מכאן טוב להנחילם עוה"ז כי בלא"ה לא ימלטו מגיהנם, אבל ה' ידע דיסבלו עול הגלות המר וילכו בתורתו ויעץ לבחור בגלות, והרכוש הגדול שהבטיח ה', אין הכוונה על הון וכסף חומרי רק שיסגלו במצות ומע"ט וכמ"ש האר"י וינצלו את מצרים שלקטו כל ניצוצות קדושות שהי' במצרים ולא נשאר שם רק קיא צואה וזה"פ תרדמה נופלת על אברהם שלא ידע מה יבחר ואימה חשכה הי' לו כי פחד אם יבחר גלות יהי' קרח מכאן וכאן, וה' ראה צרתו והבטיח לו כי גר וגו' כשמוע כן הסכים לגלות והנה תנור ולפיד אש כו' שהוא גיהנם חלף ועבר ולא יהי' בחלק ישראל עש"ה. ובדב"ש כ' ע"פ האלשיך ביונה מה לך נרדם דלפעמים מתוך צרה בא השינה לאדם ולפעמים מתנודד השינה, וכ' חכמי הטבע דבצרה שאין לו תקוה האדם נרדם ובצרה שיש תקוה לא יוכל לישן שחושב מה לעשות, וז"ש מה לך נרדם קום קרא אל ה' והיינו שיש לך תקוה ע"ש וכאן שתרדמה נפלה עליו לכך אימת חשכה נפלה עליו אולי אבדה התקוה:

שם בתיב"ע וירו' ד' גליות הי' חוץ של מצרים, וערמב"ן, ע' ס' תולדות אפרים פ' בחוקתי מ"ש שם רש"י (כ"ו מ"ב) בה' מקומות נכתב יעקוב מלא, ואלי' חסר ו' שנטל אות משמו לערבון שיבא ויבשר גאולה, והא דנטל דוקא מאלי' י"ל למ"ש במד' פ"ט זכות אבות קיימת עד אלי' ע"ש, ומספר חמשה לא קאי על הגאולה ב"ב, רק על בשורות ישועה לישראל ע"י אלי', שכל א' שנפדה מצרתו גאולה הוא לו. ערש"י מגילה י"ז ב' ד"ה אתחלתא ונמצא בתנ"ך חמשה, א' בלכתו לחפור את יריחו, עפ"י רש"י יהושע (ב' ד') ופנחס זה אלי'. ב' ברכת. השמן להצרפית במ"א (י"ז ג') ג' שם בתחית בנה, ד' שם י"ח המטר בימי אחאב. וה' לעת"ל. ונטל ו' לרמז שיהי' באלף הששי, ומדתלה בתשובה כמ"ש בסנהד' צ"ז ב' לכן הקל קול יעקב בתולדות (כ"ז כ"ר) הראשון חסר וב' מלא לרמז שבתחלה הי' קול של יעקב חסר, אך באלף הששי יהי' קול יעקב מלא, ויקראו אל ה' ויבא אלי'. והגליות הם ה' כנ"ל, ועב"ר פמ"ד ובויק"ר פי"ג. וכן ברכת יצחק (בתולדות כ"ו) הי' ה' פעמים א' בפכ' ויברכהו. ב' בפכ"ז ויברכהו, ג' בפכ"ח ויתן לך ד' בפכ"ח א' ויברך אותו. ה' שם ג' ואל שדי:

יג) כי גר עי' מדרש שמואל פ"ב מי"ז דאבות דחז"ל אמרו בפ' ואת העם העביר יוסף (ויגש מ"ז כ"א). לזכרון שאין להם חלק בארץ ונתכוין להסיר החרפה מעל אחיו שלא יהי' קורין לאחיו גולים. וז"ש כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ר"ל שלא יהי' מן הגוים עצמם תושבים כי גם המה יהי' גרים וגולים. ועמ"ש שם בפ' ויגש. ובס' בית שמואל פ' בשלח כ' הטעם למה גלות מצרים ר"י שנה ובבבל ע' דבמדרש בשכר שלווה פרעה לשרה ד' אמות זכה שנשתעבדו בניו אצלו. ובשכר ד"א שהלך נבוכדנצר ליקח את אגרת מה ששלח אויל מרודך לחזקי' זכה שנשתעבדו ישראל אצלו, ואי' בגמ' אדם בינוני פסיעה שלו אמה, ופי' תוס' שליש קומתו דקומה בינונית ג' אמות. ואי' בגמ' פרעה ארכו אמה והר פסיעה שלו שליש אמה, וא"כ נבוכדנצר הלך ד"א בד' פסיעות ופרעה י"ב פסיעות, וכיון דנבוכדנצר נטל בשביל ד' פסיעות עי שנה, א"כ פרעה נטל ג"פ שהוא רד"ו. ומענין חשבון ד' מאות שנה עי' בשבת ד"י ע"ב בתד"ה נתגלגל וברש"ל ומהרש"א. ובס' פקדה האריך ליישב קו' המתפלספים ע"פ היסוד דמפועל שלם בל תצא פעולה שאינה שלימה, וא"כ גאולת מצרים שלא הי' פעולה שלימה דאח"כ שבו ישראל לגלות, א"כ לא מאתו ית' הי' הגאולה, וכ' דבלי גאולת מצרים ל"ה באפשרי לבוא לגאולה שלימה אח"כ ובמצרים הי' התחלה לאח"כ:

ועי' בס' שערי שמחה להג' מקעמפנא ז"ל בהקדמה הביא ילקוט דאמר ה' צא מאצטגנונית מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד ותמוה, גם על לידת ישמעאל ק' דה' לא עביד ניסא לשקרא, ולהמדרש ל"ה ראוי אברהם להוליד את ישמעאל וג"כ הי' חוץ לטבע ולאיזה צורך הי' דהוא פעולה ריקנית אחרי שבל יתייחס לזרעו של אברהם כי רק ביצחק יקרא לך זרע (וזה הי' ג"כ אות לליצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה דלידת יצחק ע"פ נס ולא עביד רחמנא ניסא לשקרא זרע פסול), ורק י"ל דקודם לידת ישמעאל סבר א"א דאין ה' משדד המערכה לשנות הטבע ולא עלה בלבו להתפלל על שרה דהי' נגד הטבע והוא תפלת שוא עד כשהוליד את ישמעאל וראה דה' משנה הטבע והתפלל על שרה א"כ לידת ישמעאל הסבה ללידת יצחק, וזה"פ מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד. כי לולא שראה