פרדס יוסף בראשית קז

דזכותא היינו אזלא, ונ"ל דאי' בזהר פנחס (דרט"ז ב') דהא דתלי' במזלא היינו קודם מ"ת אבל לאח"כ אין מזל לישראל דהוציאם ה' מתחת המזלות לרשותו, והא דאמרי' באברהם צא מאצטגנינות אין מזל לישראל שאני אברהם דקיים כל התורה. ואף קודם מ"ת דינו כלאחר מ"ת ע"ש, וא"ש שאמר מניח אני כל אומנות ואיני עוסק רק בתורה כו' וק' הא לאו בזכותו רק במזל תלי', וצ"ל דאחר מ"ת הוי בזכותא אך ק' הא אברהם זכה לעושר ובנים אף דהמזל שלו הי' להיפך אף שהי' קודם מ"ת, לזה מביא ואברהם כו' וה' ברך אותו בכל ולמה ז ומסיים לפי שקיים כה"ת קודם שניתנה ודינו כלאחר מ"ת:

ובס' בית ישראל מהגה"ק מקאזניץ ז"ל על נדרים ל"א כ' דישראל אין מקבלים רק ממנו ית' ולא ע"י שום כוכב ומזל ושליח, ואם הי' מקבלים ע"י כוכב ומזל הי' כמו ערלה המפסקת חלילה, וע"י המילה מעבירים הערלה שלא יקבל כ"א ממנו והיינו ויוצא אותו החוצה, למעלה מן כל המזלות עש"ה. וע' מהרש"א ב"ב ט"ו א' וסנהד' י"ט נ"ו, פ"ב מ"ש בזה. ואי ב"נ קודם מ"ת הי' להם דין ישראל לענין זה דאין מזל לישראל, עי' בפר"ד בדרשות הראשונות. ובד"ש כ' לפמ"ש המהרש"א דאף אי יש מזל לישראל עכ"פ לרבים לא יכריע המזל, ובר"ה ל"ב שאני שרה דרבים אתי מינה כרבים דמי, ולפי"ז א"ל צא מאצטגנונית שראית במזלות שאינך מוליד הבט בשמים וראה כה יהי' זרעך, ולפי"ז כיון דרבים אתימינך כרבים דמי ולא יועיל המזל. וע' בס' בית האוצר ח"א סי' א' אריכות גדול בזה. ולכן לא העתקתי:

ה) ויחשבה לו לצדקה ערש"י ורמב"ן ובקובץ אהל מועד שנה ב' סי' קצ"ז הביא דבסנהד' ל"ט. בהאי כופר דאמר לר"ג מה רבותא דמונה מספר לכוכבים אנא מצינא למימנה אייתי חבישא שדינהי באורבלי כו' מבואר הא דא"א למנות לא מפני הריבוי רק מפני שאינם עומדים על מקום אחד ותמיד נעים ונדים וזה שהראה ה' לא"א כה יהי' זרעך שיהי' נעים ומפוזרים בעולם, ומדויק בל' "כה" ולא "כן" יהי' זרעך שעל שיווי המספרי שיהי' מרובים הול"ל כן, והלשון כה על שיווי הערכי שזרעך יהיו בערכם ככוכבים, נמצא דנתבשר לו בשורה טובה שיהי' לו בנים וגם בשורה בלתי נעימה שיהי' נעים ומפוזרים בין האומות, וע"ז כ' ויחשבה לו צדקה מה שיהיו מפוזרים כמ"ש בפסחים פ"ז צדקת פזרונו בישראל עשה צדקה עם ישראל שפזרן בין האומות שלא יהיו במק"א ולא יהיו ביד ממלכת הרשעה לכלותם ע"ש. והדקדוק הנ"ל י"ל ג"כ עפמ"ש הבעש"ט כה יהי' זרמך כמו שכוכבים נראים קטנים למטה ולמעלה בשמים הם גדולים כמ"כ ישראל נראים כקטנים בעוה"ז, עי' ויק"ר ל"ו, אבל בעולם העליון גדולים וחשובים, ועי' בגיטין נ"ו מאן חשוב בהאי עלמא ישראל, וא"ש הלשון כה. ולפי הנ"ל י"ל פשט ויהי בימי אחשורוש כו' ויהי צרה, אף דהא דפיזר ישראל הוי לטובתם מ"ח המולך מהודו ועד כוש והוא מלך בכיפה וכל ישראל תחת ידו ויוכל ח"ו לכלותם. וז"פ ישנו עם אחד מפוזר ומפורד אף שהם מפוזרים, מ"מ לא יועיל להם זה דהם בכל מדינות מלכותך ותוכל ח"ו לכלותם:

וחז"ל אמרו שאלו לשלמה עד היכן כח צדקה אמר כבר פירש אבא פזר נתן לאביונים וגו', והיטב פירש בזה זקיני הגאון מלאסק ז"ל בספרו אור דוד על אסתר (ג' ח') פירוד הוא לאיזה מכוון כמו הפרד נא מעלי ופזור שלא לתכלית, וא"ל אף כי הוא פזרן ומבזבז ולא יתן לעני מחמת המצוה רק ממון אינו חשוב בעיניו אעפ"כ גדול כח הצדקה פזר כו' צדקתו עומדת לעד. אף כי מ"ש צדקה שפזרן וכו' סותר לזה שיהי' משמע שפזרן שלא לתכלית הא הי' לתכלית שלא יוכלו אוה"ע לכלותם כנ"ל, מ"מ מרעה של הקב"ה נמשך טובה כמ"ש ביומא דכ"ב קילל לנחש וכל מקום בואו מזונותיו עמו, וזה אף שפזרן בדרך כעס נמשך מזה צדקה, והמן אמר ג"כ אף שמפוזר מ"מ הם ג"כ נפרדים אל תכלית ע"ש:

ובמד' וירא מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים ח"א מאברהם שנ' כה יהי' זרעך וכה תברכו ח"א מיצחק שנ' ואני והנער נלכה עד כה, וח"א מיעקב שנ' כה תאמר לבית יעקב. יש אנשים שבעצמם שומרים תורה ומצות אך לא בניהם, ועליהם דרש כה תברכו את בני' ישראל המחנכים בניהם, ולא למי שבניהם הולכים בשרירות לבם, וז"ש מהיכן כלו' מאיזה זכות זכו לברכת כהנים מאברהם שחנך בניו כמ"ש אשר יצוה את בניו אחריו שנ' כה יהי' זרעך, וז"פ מחז"ל מנין שאין היחיד אומר קדושה שנ' ונקדשתי בתוך בנ"י ורמזו שאין קדושת יחיד כלל אם הוא רק יחיד. ולא בני' כי כ' ונקדשתי בתוך בנ"י. וח"א מיצחק דיש אנשים דבעצמם מחללים שבת ומ"מ חפצים שבניהם יהי' שומרי מצות, אבל אין טוב רק אם שניהם הולכים בדרך ה' כמ"ש ביצחק ואני והנער נלכה עד כה, וח"א מיעקב דיש משפחות שאב ובנו שומרי מצות אבל בנותי' שולח לביה"ס הגבוה ותלמוד שפות זרות אך לא דברי ימי ישראל ומצותי', וכשתגדל תמאס