פרדס יוסף בראשית קו

לו שכר זמני. וכ' דזה ממדותיו של ה' הרחמים וז"פ אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד והאמין בה' ויחשבה לצדקה ע"ש. ועמ"ש לקמן (י"ז י"ט) וז"פ ולך ה' החסד שתשלם הטוב נצחי כי אתה תשלם לאיש עבור עבירות כמעשהו של האדם הזמני. וז"פ גומל לאיש חסד כמפעלו דהיינו לפי המפעל שפעל להקב"ה. יתן לרשע רע כרשעתו שהוא זמני. והמהרש"א במכות כ"ג כ' הא דנמנו וגמרו טוב שלא נברא משנברא, היינו שנמנו המ"ע ול"ת וראו של"ת מרובים והוי קרוב להפסד ורחוק לשכר וטוב שלא נברא ע"ש וק' באמת למה נברא, ולהנ"ל ניחא דאע"פ של"ת מרובין מ"מ שכר על מ"ע מרובה כנ"ל ושפיר טוב שנברא, וכמו בלאטעריע אע"פ שרבו המפסידים מעות. מ"מ ההפסד קטן והמרויח מרויח הרבה משו"ה מניח כאו"א מעות בלאטעריע, וכן כאן אע"פ שמרובים המפסידים מ"מ המרויחים ירויחו שכר נצחי. וע' בחות יאיר פ' עקב:

עי"ל הפשט ולך ה' החסד כו' דבסוכה דנ"ב יצרו של אדם מתגבר עליו ולולי הקב"ה בעזרו אינו יכול לו, נמצא עיקר היא מסיועת הקב"ה, והי' ההו"א דעל חלק הסיוע אין לו שכר, ומשו"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאלו עשה כל המצוה בלי סיועת ה':

עי"ל ע"פ משל א' קנה סחורה הרבה מסוחר גדול ונתן לו מאה זהובים מעות קדומים ואח"כ קנה עוד מסוחרים קטנים מזה מעט ומזה מעט ונתן לכל אחד מ"ק ג"כ ק' זהובים. כשמוע הסוחר הגדול חרה אפו כי דימה שלוקח בטח בדעתו לחזור ולכן לא נתן לו רק מעט מ"ק, ואמר לו הקונה לא כן הוא כי אותך ידעתי לאיש נאמן שאף בלא מ"ק לא תחזור ותתן הסחורה ליום המוגבל, לא נתתי ערבון רק מעט כי כן דרך הסוחרים, אבל להקטנים אם אתן מעט יחזרו ולכן נתתי הרבה שאם יחזרו יצטרכו לשלם כפל. כן בשכר מצוה הקונה הוא ה' הסחורה תורה מצות ומע"ט, הסוחרים הגדולים הם צדיקים ות"ח, בינונים או רשעים הם הסוחרים הקטנים, השכר ישולם לעוה"ב ובעוה"ז רק מ"ק, להצדיק שודאי לא יחזור נותנים רק מעט מ"ק ולבינונים יותר ולרשעים עוד יותר כדי שלא יתחרטו בקבלת המקח, וז"ש כי לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כפי הדרגתו וזה החסד שלרשע ישלם הרבה, ולצדיק שלא יתחרט רק מעט כדי שישאר הרבה לעוה"ב, וז"פ ח"ר והי' עקב תשמעון הה"ד מה רב טובך אשר צפנת לעוה"ב אבל רק ליראיך אבל פעלת בפועל לשלם בעוה"ז לחוסים בך שממתינים על השכר, ורק בשביל זה חוסים בך וכדי שלא יתחרטו על העבר וגם יחסו בך לעתיד, שלמת להם שכרם נגד בני אדם בעוה"ז. ואיתא ג"כ בספרים דבעל תשובה מקבל שכר בעוה"ז וז"פ במקום שבע"ת עומדים כו' דאף דש"מ בה"ע ליכא אבל בבע"ת שזדונות נעשו כזכיות יש שכר בעוה"ז, וז"פ במד' ב"ר פכ"ב אשרי נשוא פשע אשרי לאדם שהוא גבוה מפשעיו היינו שתתרומם ויתגדל שכרו ע"י חטאו ויש לו שכר בעוה"ז:

ב) ערירי. ערמב"ן אולי החטא יגרום. עי' בהגדה זכרון נפלאות דל"ה ע"ב בזה:

ג) בן ביתי יורש אותי. עי' מהרי"ם ח"ב סי' נ"ו שאף איש אחר יורש מקרי לענין הא דאי' בב"ב דק"ל אם אמר על מי שאינו ראוי ליורשו לא אמר כלום, מ"מ לענין כתב בין בתחלה בין בסוף ובין באמצע לשון מתנה הוי כמו באיש אחר דתפס קרא בן ביתי יורש. וע' חו"מ סי' רפ"א סעי' ז' וברה"ז בזה:

ה) ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט השמימה ערש"י, ובס' ילקוט האורים הביא קו' תוס' ברכות ד"ז, דהפסוקים סותרים עצמן דכאן משמע דכבר הי' לילה דאין הכוכבים נראים כ"א בלילה, ואח"כ אומר ויהי השמש לבוא משמע שאז עדיין יום ע"ש. ונ"ל דאי' בנדרים ל"ב ורש"י כאן אין הבטה אלא מלמעלה למטה מלמד שהגביהו ה' לאברהם למעלה מכוכבים וא"ל ספור אותם, וידוע שהמזלות וכוכבים סובבים ברקיע שני וביום הוילון מכסה אותם ובלילה שהוילון יצא נראים הכוכבים לנו, עתו"ס חגיגה י"ב ב', ולפי"ז נכון דבאמת יום הי' ורק כיון שהקב"ה הגביהו למעלה מכוכבים ברקיע שני שפיר ראה אותם ואח"כ כשירד למטה באמת הי' ביאת השמש אח"כ. וע' מהרש"א שבת קנ"ו דלפי פשוטו הוציאו מאהלו לראות הכוכבים כפרש"י בחומש, וק' כיון דבמחזה ראה הכוכבים ל"ה איצטריך למיכתב שהוצא אותם דבמחזה באהלו נמי הי' יכול לראות, וע"כ דרשו שהוציאו מחוץ לאצטגנינות שאינו ראוי להוליד כו' וע' נדרים ל' הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן א' וע"ש במהרש"א. ובענין מזל עי' בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קמ"ח עש"ה:

ובס' זרע יצחק על משניות פ"ד מי"ד דקידושין, מניח אני כו' שאדם אוכל משכרה בעוה"ז מצינו ואברהם זקן וגו' מצינו שקיים כל התורה, ויל"ד דאם הראי' ברורה מאברהם הו"ל לאקדומי ואח"כ להביא מנביאים, ותו הרי קיי"ל בני חיי ומזונא לאו בזכותא תלי' אלא במזלא, ותוס' כ' כאן