פרדס יוסף בראשית קד

והפנ"י כ' דאברהם לא רצה ליהנות מרכוש סדום יען שרכוש סדום נחשב לרכוש עיר הנדחת וקללה רובצת עלי', וא"כ הי' אסור לאברהם כנכסי עה"נ ול"ש לא תחנם כמ"ש הח"י ושפיר החזיר אברהם למ"ס, ודברי' נכונים:

אבל יש לעיין בזה דא"כ האיך נתן מעשר הא מעשה נסים פטור ממעשר, ומקורו מתוספתא הובא ברד"ק מלכים ב' (ד' ז') באלישע בהנס דכלים רקים נמלאו ושלמה החובות וכ' בתוספתא וכד איתרחיש לה האי ניסא אמרה לי' לנביא אית עלי עשור מהאי מישחא או לא אמר לה דמן נס ל"צ לעשר ע"ש, ועי' שו"ת בית יצחק יו"ד סי' פ"ד שכ' לו א' ע"פ תוס' מנחות ס"ט ב' ד"ה חיטין שירדו בעבים, דע"י נס ירדו וקמבעי' בגמ' אי מקרי ממושבותיכם, ולפי"ז ה"ה דרק פרי ארץ חייבין במעשר וע"י נס י"ל דלא הוי פרי ארץ, וזה ששאלה שהאי שמן שנתרבה בברכה אי מקרי פרי הארץ לחייב במעשר ופשוט לי' מעובדי' האכיל שאינו מעושר וע"כ שהי' חו"ל דפטור ממעשר ומזה נשמע דבעי פרי הארץ, ומה שנתרבה בברכה ל"ה פרי ארץ ופטור ממעשר, והשיב דאם הפי' כן למה לא פשיט במנחות מתוספתא זו דל"ה פירות ארץ, ועוד מה השיב מעובדי' דהאכיל שאינו מעושר משום דהי' מחו"ל, דזה א"צ ראי' דתבואות חו"ל פטור ממעשר. והוא כ' ע"פ תוס' תענית ח' ב' ד"ה אלא דמה"ט לית רשות למזיקין רק בדבר הסמוי מן העין דשורה ברכה בו. ומה שנתרבה ע"י ברכה הוי כמו הפקר שאין לאדם רשות בו ולכן יש רשות למזיקין למישקל, ובתוס' ע"ז כ"ו ב' ד"ה אנו כ' בשם מד' (ש"ר פל"א ותנחומא משפטים) דעובדי' לוה מיהורם ברבית לפרנס הנביאים דהיה פק"נ עט"ז יו"ד סי' ק"ס סקכ"א, וכיון שהי' פק"נ ע"כ שהאכיל טבל כדין מי שאחזו בולמוס, אמנם בשעה"מ ה' לולב הק' עלי' אהא דמאכילין טבל דלא אפשר בחולין הרי יכול להפקיר והפקר פטור ממעשר ועי' בי"צ או"ח סי' צ"ד סק"א) וצ"ל אה"נ דעובדי' הפקיר מקודם וזה שהשיב הנביא בעלך האכיל לנביאים שאינו מעושר בשביל פק"נ, וע"כ הפקיר מקודם לפטרו ממעשר ואף את ל"צ לעשורי דמה שנתרבה ע"י נם הוי הפקר כתוס' הנ"ל ופטור ממעשר עש"ה:

עוד יש ליישב התוספתא הא דעובדי' לא עישר י"ל כיון דלוה ברבית לפק"נ. ל"ה רשאי ללות רק הצריך לפק"נ לאכול ולא יותר, וכמ"ש הר"ן בביצה, וא"א להפריש מעשר מה שצריך לפק"נ ולהלות יותר אסור, ויהורם רשע הי' שהלוה ברבית עי' בתוס' ע"ז דמומר הי' וכיון דהנושה שבא לקחת הי' יהורם שהלוה לבעלה ברבית כמ"ש רד"ק א"כ האשה שאלה אם חייבת לעשר כשתשלם לו כדין המוכר לע"ה צריך לעשר, ודעת הש"ך יו"ד סי' קנ"א סק"ו דמומר א"צ מלהפרישו מאיסורין. ועדגמ"ר שם, והשיב לה דעובדי' האכיל לנביאים שאינו מעושר בשביל שלוה ברבית מיהורם הואיל דמומר הי', וא"כ א"צ להפרישו דבלא"ה אוכל שאינו מעושר ולכן מותר לשלם לו שאינו מעושר. והנה לפמ"ש נלמד מתוספתא דמאכילין טבל בפק"נ ולכן לא הפריש עובדי', אמנם במלכים א' (י"ז י"ג) במ"ש אלי' עשו לי עגה קטנה ואי' במד' שא"ל להפריש חלה. ועפר"ד דרוש י"ט דהצרפית ואלי' נתוכחו בפלוגתא דבן תימא ורבנן, ולהנ"ל דמברכה א"צ לעשר וה"ה להפריש חלה, וי"ל דחלה בא בשעת גלגול וחייב בחלה ולא דמי למעשר, או י"ל דמה"ט אמר אלי' שתעשה עגה קטנה בתורת חלה דאח"כ יהי' מברכה ויפטור מחלה, ויש לפלפל למ"ד תרומת פירות דרבנן רק שמן זית דאו' אם מה שנתרבה בברכה מקרי שמן זית, אך מדיצאו בחנוכה בשמן שנתרבה בברכה ובנר תמיד בעי שמן זתים, ואמנם הטעם שכ' בתוספתא דמניסא ל"צ לעשר י"ל דעיקר מצות תרומה ומעשר משום תיקון שנתקללה אדמה בחטא אדה"ר משא"כ דבר הבא מנס א"צ תיקון, וכ"כ בנחלת בנימין מצוה קכ"ז, ועי' בבני יששכר מאמרי שבתות מ"ג אות ג' דמה"ט המן ל"ה צריך ברכה דכל עיקר ברכה לברר הניצוצין מן הפסולת ובמן ל"ה פסולת ולא כרמ"ע מפאנו שהי' הברכה המוציא לחם מן השמים ומתוספתא הנ"ל ראי' לדברי'. ועי' בידי משה על מד"ר נשא פ"ז דלא הי' ברכה במן ע"ש ופי' נשמת אדם ה' לולב כלל קנ"ב אות א', ושד"ח מערכת הכללים אות כ' כלל ק' מ"ש בזה ועמ"ש בפ' בשלח באריכות. וע"ע בקובץ דרושים חוב' ז' סי' נ"ה מ"ש זקיני מלאסק ז"ל וחוב' ט' סי' ל"ב אריכות בזה:

וע"ש בבי"צ שנשאל בבהמה הנולדה בנס כהנהו אטמתא בסנהד' נ"ט ב' או בספר יצירה אי חייבין במתנות עי' רי"ט אלגזי ד"ג הביא תוספתא דפטור מבכורה וה"ה במתנות, ועי' של"ה וישב, דדבר הבא מנס מס' יצירה ל"ב שחיטה ועי' יומא ע"ה ב' דהשלו הי' טעון שחיטה, וצ"ל דאינו דומיא לאטמתא, ובש"ך בהעלותך כ' דהשלו הראשון שהי' עם המן ל"ה צריך שחיטה כהך אטמתא רק השלו הב' שניתן בבשר תאוה הי' טעון שחיטה, אמנם מדנקט ריב"ק שירד עם המן דבר הטעון שחיטה משמע דגם השלו הראשון טעון שחיטה,