פרדס יוסף בראשית קג

לחם ויין אברהם הי' כהן, וכ' דאי' בחולין מ"ד ב' ר' זירא כי הוי משדר לי' מבי נשיאה לא שקיל אמר שונא מתנות יחי' כי הוה מזמנא לי' הוי אזיל אמר אתייקרי דמתייקרי בי, והנה בכהן ל"ש שונא חתנות יחי' דאיתא והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו וא"כ כהן מותר לקבל מתנות וה"פ ומלכי צדק הוציא לחם ויין ולא זימן אצלו והאיך קיבל אברהם הא שונא מתנות יחי' לכן אמר והוא כהן ובכהן ל"ש זה פ"ש. ובשם הג"ר יצחק הורוויץ מהאמבורג ראיתי דמלכי צדק הוא שם ורמז עם הלחם ויין שבני אברהם יקריבו מנחות ונסכים ע"ג המזבח ויין נסכים כולו למזבח. ומנחות הקומץ למזבח ושירים נאכלים, ודבר שכולו למזבח חשוב יותר. כמו עולה כתובה בתורה קוודם חטאת, וא"כ הי' לו לכתוב הוציא יין ולחם להקדים יין לנסכים קודם למנחות. אלא דמנחת כהן אינה נקמצת אלא כולה נשרפת וז"ש ומלכי צדק הוציא לחם ויין. וק' למה לחם קודם ומשני והוא כהן כו'. ועי' בס' קהלת משה תי' נכון:

עי"ל עפ"מ, עני א' הי' לו בת שהגיע לפרקה ובא להרב שיתן לו נדבה הגונה שיהי' יוכל להשיא בתו, ושחק עליו הרב. ואמר לו גם אנכי הנני עני ורק לחם צר לי. לך אל פלוני הגביר והוא יתן לך, והנה אם נמצא איש שחננו ה' בעושר וגם גדול בתורה יכול לקיים שניהם. וז"ש ומלכי צדק מלך שלם מצד שהי' עשיר ומלך הוציא לחם ויין ומצד שהוא כהן לאל עליון נתן לו גם ברכתו:

ועי' בס' פתחי שערים על תענית דכ"ו בגמרא דכהן מברך אסור ביין, ועי' ירושלמי פסחים פ' ע"פ ה"ו דיין שבתוך המזון ולפני המזון אינו משכר, ועי' תוס' לעיל י"ז ד"ה ויודע, וי"ל בזה הפ' ומלכי צדק כו' מה זה דהביא דהוא כהן, ונראה דהי' קשה לי' איך הוציא יין הא משכר וכהן אסור לשתות אך כיון שהוציא לחם והוי יין בתוך הסעודה ומותר. אך ק' לפי"ז ביומא די"ח ד"ה לא כ' אע"ג דכהן אסור ביין כו' הא י"ל ביין שלפני ותוך החזון דבשאר השנה מותר ובעיוה"כ אסור. גם קשה בסנהדרין דמ"ב ל"ה שותין יין כל היום כו' הי' יכלו לשתות בלפני ותוך המזון שו"ר בשאג"א סי' י"ח שכ' לחלק נהי דלעבודה אסור לכהן לשתות אף בתוך המזון אבל בנשיאת כפים דהוי רק אסמכתא לא גזרו תוך החזון וא"ש. אמנם בבאה"ט סי' קכ"ח סקמ"ג כ' בשם הלק"ט דאף בתוך המזון אסור, לפי"ז צ"ל דהך דמלכי צדק כמ"ש לעיל דבתוך המזון מותר לפמ"ש הכו"פ סי' ס"ג בשם הפר"ד דכל מה שנזהרו קודם מ"ת הוי רק כמו דרבנן ושוב שייך שפיר ההיתר בתוך המזון, וע"ע בכל"ח וירא אות ה'. ופ"ע בס' בנין דוד על איכה (ב' י"ד) לזקני הגאון מלאסק ז"ל מ"ש ברש"י:

כא) תן לי הנפש. ערש"י ועי' בנדרים דל"ב בשביל שהפריש בנ"א מלהכניס תחת כנפי השכינה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים ר"י שנה, וע"ש במהרש"א:

כג) הרימותי רש"י לשון שבועה עמ"ש בזה בפ' חיי שרה (כ"ג י"ג) בשם שו"ת רמ"ץ:

כג) מחוט. עי' בחדושי מהרא"ך ח"ב בחי' על מס' ב"מ דמ"ה לאא"ז הג' הקדוש מסאכאטשוב ז"ל מ"ש בל' נפל ובחליצת הנעל, וע"ע בקובץ דרושים חוברת ה' סי' כ"א מזקיני הגאז"ל מלאסק:

והמפו' הקשו אמאי לא רצה ליטול ממלך סדום, וי"ל דלא רצה ליהנות ממעשה נסים דזה הי' לנס כמ"ש ברש"י (י"ד י"ד) בוירק את חניכיו דאליעזר לבדו הי', דאל"כ קשה מפני מה החזיר דלא הוי בכלל שונא מתנות יחי' דהא מן הדין הי' שלו כמ"ש באוה"ח דהוי כמציל מגייס ולסטים ע"ש ומשו"ה חלק גבוה לא החזיר ונתן מעשר כמ"ש (בפ' כ') ויתן לו מעשר מכל, ונשמע מזה דאף מן מעשה נסים צריך ליתן מעשר דהא כאן הי' נס דניצל מן מלחמה כמ"ש רש"י ואעפ"כ נתן מעשר, *) ועי' בתפארת ישראל פ"ג דמדות אות פ"ב ובני הרה"ח מו"ה דוד נ"י הביא ראי' מפ' תולדות (כ"ו י"ב) ויזרע יצחק וימצא מאה שערים פרש"י שאמדוהו כחה ראויה לעשות ועשתה על אחת מאה ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות הרי שהזרעים הי' בדרך נס ובכ"ז נתן מעשרות, וזה ראי' נכונה ולא תחנם ג"כ ל"ש הא דהחזיר למלך סדום דמפני דרכי שלום או שהוא לטובת עצמו מותר כמ"ש תוס' ור"ן גיטין דל"ח, וכ"כ בפנים יפות דכמו באדם חשוב הוי שבח לנותן יותר מן המקבל ע"ש. ומחו' הרב הגאון ר' שלמה יהודה ליב הכהן שליט"א האבד"ק זגיערזש אמר לתרץ קו' הפנ"י דהא עבר אלא תחנם. עפ"ד חק יעקב סי' תמ"ח סקי"ב דדוקא אם הישראל יכול להנות מהדבר לעצמו אז אסור ליתן לעכו"ם. אבל אם לישראל אסור כגון חמץ בפסח ל"ש הלאו לא תחנם. ועתוס' עירובין דס"ד ב' ד"ה ולמדנו. **(הערה עי' הפלאה דף נ' (מהגה"צ אבדפ"ק פאביאניץ שליט"א)**