פרדס יוסף בראשית קב

והרמב"ן הק' אדרבה כיון שראו שגם מלך סדום ניצל אין זה נס כ"כ באברהם. ותי' דהצלתו של מלך סדום הי' ע"י אברהם שהביט בהבור ע"ש. ובכל"ח פ' נח כ' דהי' מאוה"ע שלא האמינו שא"א ניצל בדרך נס שהרי הרן ג"כ מסר נפשו ונשרף והי' אומרים שע"י כישוף ניצל, אמנם כשראו עתה שא"א בהבטה הציל מלך סדום א"כ גם להרן הי' יכול להציל, וע"כ דנשרף דזה הי' התכלית על קידוש השם ולא רצה א"א להצילו, וא"כ ברור דגם עצמו לא רצה להציל ומסר עצחו לקדושת השם ורק ניצל ע"פ נס משום תולדותיו שיצאו ממנו, וזה"פ שהאמינו באברהם למפרע:

שם הרה נסו. רש"י כל שצריכה למ"ד בתחילתה כו' עי' מהרש"א יבמות י"ג ב':

יד) וירק ערש"י ונדרים ל"ב רב ושמואל חד אמר שהוריקן בתורה, וח"א בזהב, עי' בס' בית ישראל מהגה"ק מקאזניץ ז"ל שכ' דנרמז על גאולת מצרים. דהי' ויוציאם בכסף וזהב דהיינו בע"ב שמות שהם רי"ו מויר"ק שהם חסד וגבורה. היינו ח"א שהוריקן בתורה דהיינו תורת חסד. וח"א שהוריקן בזהב דהיינו גבורה, ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגו:

שם וירדף עד דן. ערש"י תשש כחו. וכ"כ בפ' רש"י ירמי' ד' בשם מד' שע"ז שוברת לפני' (י"ב ח') ועי' בלוית חן אריכות, וע' ולאחרי' שנא' וירדוף עד דן כיון שהגיע לדן תשש כחו ע"ש ותמו', ובדב"ש כ' דבר"ה די"ז אני ה' קודם שיחטא ולאחר שיחטא. והק' הרא"ש קודם שחטא מה צריך לרחמים, וחידש דאף דבע"ז מחשבה כמעשה זה לאחר החטא נענש גם על מחשבה אבל קודם שחטא במעשה אינו נענש על מחשבה לבד ע"ש וכאן אמר ששוברת לפני' ונזכר החטא לאברהם אף שגם מחשבה לא היה, ונראה דהק' על הרא"ש מקידושין ד"מ בנפל מגג ומת ודילמא מהרהר בע"ז הי' פ"ש הרי דגם על מחשבה גרידא נענש, ורק התי' דודאי להענישם על מחשבה אף בע"ז אינו מענש קודם שחטא בפועל, אבל שם שהי' צריך להתחדש לו נס שעלה לעלי' ונפל בזה כיון שהרהר בע"ז עכ"פ נס ל"ש שיתחדש לו. ובאברהם ג"כ נעשה נם ורדף אחר המלכים ולכך כשהגיע לדן תשש כחו ולא נעשה לו נס. ועי' בסנהדרין דצ"ד אי' ג"כ תשש כחי. ובקרבן נתנאל ר"ה אות כ'. כ' חילוק נכון אם יש יכולת בידו לעבוד ע"ז ומניחה בשביל כבוד ה' אינו נענש על המחשבה שהי' מקודם, והך דר' יעקב איירי כשהרהר מחשבת ע"ז ונאנס שלא יוכל לעבוד דבכה"ג בשאר עבירות אין נענש ובע"ז נענש דהא אי לא נאנס הי' עושה מעשה. ועי' בס' ברכת שמואל פ' עקב תירוץ יפה על קו' הנ"ל, ובאור חדש קידושין כ' דבר נכון. ומצאתי עוד בס' נחלת עזריאל סוף חס' נדה. דיש לחלק בין כשקיבל ע"ז בלבו שבמחשבה זו הוא עבדו ומחשבו לאלקי דאז נתפס במחשבה כמעשה, אבל אם מחשב בלבו שיעבוד אח"כ במעשה ומזה מיירי הרא"ש שכ' שחישב לעבדו משמע שעתה עדיין אינו מקבלו בלב אז בעינן מעשה דוקא ע"ש. ועי' בסנהדרין דס"א באומר איני מקבלו עלי לעכו"ם עד שאעבד, דכל כחה דלא פלח לה אינו חייב עש"ה, וע"ע בתוספות יוה"כ על יומא דפ"ו בזה, ובשו"ת בית יהודה או"ח סי' נ"ו מ"ש בזה:

טו) ויכס וירדפם. בב"ר פמ"ג א"ר פנחס וכי אדם רודף הרוגים אלא הקב"ה הרגם. ועדיין קשה כיון שה' הרגום א"כ וכי אדם רודף הרוגים. ובס' דרוש שמואל כ' ע"פ רש"י עה"פ לזרעך נתתי את הארץ אע"פ שעדיין לא נתן מ"מ אמירת הקב"ה כאלו כבר עשוי' וכן ויכם באמירת ה' כאלו כבר הרגום. ומ"מ עדיין היו בחיים ושפיר וירדפם:

יח) ומלכי צדק וגו', ראיתי שהרה"ק ר' מאיר מפרימישלאן נתראה פא"פ עם הגר"ש קלוגר פתח הרה"ק פי' הפ' ומלכי צדק כו' והוא שם בן נח כמ"ש רש"י ונדרים דל"ג. וצ"ב מדוע הפסיק באמצע בתיבת הוציא לחם ויין הול"ל ומלכי צדק מלך שלם כהן לאל עליון הוציא לחם ויין, רק כאשר ב' צדיקים נועדו יחדיו צריך כ"א ללמוד מחבירו מדה טובה שנמצא בו יותר ממנו, וידוע דא"א הי' לו מדת גמ"ח ושם החזיק בעבודה ביתר שאת, ומשו"ה נקרא כהן לאל עליון, וכאשר נועדו יחדיו כל א' הוציא מחבירו המדה טובה שנמצא בו ואמר הכ' ומלכי צדק הוציא מאברהם מדת לחם ויין ר"ל גמ"ח, והוא ר"ל אברהם הוציא מן שם מדת כהן לאל עליון ר"ל מדת עבודה ופח"ח:

ובכתבי דו"ז הרה"ג מו"ה צבי הכהן ז"ל אבד"ק זגיערזש ראיתי דידוע דכהנים הם מסטרא דחסד ונצטוו לברך להמשיך ברכתם באהבה לכל ישראל. וזה"פ ומלכי צדק כו' דזה שייך למדת מלך לכבד הבאים אצלו במאכל ומשקה, והוא כהן לאל עליון ר"ל מחמת שהוא כהן והוי מסטרא דחסד משו"ה ויברכהו. ובס' אמרי בינה ראיתי עפמ"ש בנדרים ל"ח דאברהם הי' כהן לאל עליון, וק' מאי סמיכות זל"ז משום דהוציא