פרדס יוסף בראשית קא

וז"פ והסר שטן מלפנינו מדת א"ך לפני תיבת ל"ב ומאחרינו מדת ג"ם, רק תזכנו להשתמש בשתי המדות היפך מיצה"ר. וז"ש הנשמה ליצה"ר אם השמאל מדת ג"ם ואימינה בא"ך, ואם הימין להכניס בי מדת ענוה פסולה אז ואשמאילה אשתמש בבחי' גם לרבות:

י) רש"י לוט בחר בסדום על שהיו שטופי זמה, עי' בילקוט שמעוני פ' וירא לתאוה יבקש נפרד זה לוט. ובכל תושיה יתגלע אין לך שבת שאין קורין בה מפרשתו של לוט והוא פליאה, וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בס' אור דוד על אסתר (א' ט') כ' דתורה ניתנה לבעל בחירה. ומי שנותן בכוס עינו לא ידע כלל לבחור והוא כבהמה לכן כל פרשה יורה גנותו של לוט שנטל מעצמו כח הבחירה, וכן הפרידה מאברהם הי' לתאוה כמ"ש רש"י. ואם ישב אצל אברהם ל"ה בא לידי מעשה כזו וז"פ שם בילקוט כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם זה לוט ובנותיו וכו' דמצינו עבירה לשמה מותר בנזיר דכ"ג. ומצוה שלא לשמה כגון אכילה גסה דאינה מצוה, וראינו ששני הדרכים טובים וגם רעים ועיקר תלוי בכוונת הלב וזה ישרים דרכי ה'. דרך המוסר ואסור שניהם ישרים אם הם לכוונה טובה ואם אינם לכוונה טובה פושעים יכשלו בם אף בדברי מצוה "ובהם" הוא על דבר חומרי "ובם" על רוחני וצדיקים אף שעושים דבר גשמי כמו עבירה מ"מ אם לשמה הם צדיקים, ופושעים אף שנראה שעושים רוחני כגון אכילת פסח מ"מ יכשלו כיון שאוכלים אכילה גסה ע"ש אריכות ותמצא נחת:

יד) אחר הפרד ערש"י. ובקובץ דרושים חוברת ה' סי' כ"א בשם זקיני הגאון מלאסק ז"ל, ומ"ש בפ' תולדות (כ"ז ל"ג):

טו) ולזרעך עד עולם. עשו"ת שבות יעקב סי' קס"א שטר שותפות שכ' בו עד עולם אין הבנים בכלל, ועי' ברביד הזהב:

טז) את עפר. ערש"י ומ"ש בדבריו בהפלאה בתו' דע"ה בגמ' ד"ה אמר. עש"ה:

יז) קום התהלך. עי' ב"ב ד"ק הלך בה לארכה ולרחבה קנה ויליף מכאן, ועב"ר פל"ט סי' כ"ד, וא' לקנינה. וביפ"ת כתב לזכות שיהי' לו קנין בארץ עש"ה שמעינן מזה דקנה אברהם ארץ כנען בקנינים הנוהגים בין אדם לחבירו, ואע"ג דלא זכה עד דור ד' דכ' ודור רביעי ישובו הנה, עי' יפ"ת פמ"א סי' י"ג דזכה בה מיד מעכשיו לזרעו כאומר משוך וקני מעכשיו ולאחר ל' יום דקנה, וע' פר"ד דרוש ט' אריכות:

ובפר"ד דרוש א' הקשה הא הרמב"ם פסק בפ"א הי"ז ממכירה דאין ב"נ קונה בחזקה. ובגמ' ב"ב איתא דאברהם קנה מחמת חזקה פ"ש. וי"ל דבחו"מ סי' קצ"ח סעיף ה' כ' הרמ"א דאף דתקנו חכמים דמעות אינו קונה מ"מ אם התנה בפירוש שיקנו המעות קנה ע"ש וכ' בקצה"ח סק"ג דאם התנה ב"נ לדין בדיני ישראל מהני דכל מידי דהוי קנין בשום מקום מהני תנאי וקנין כסף הוי קנין בב"נ לכן מהני תנאי אף בישראל ע"ש וסמוכין לדבריו נראה לי מהא דקידושין י"ב א' דאמר שמואל המקדש בתמרה אע"פ שאין בו פרוטה מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. וכ' הר"ן מטעם דיכולה לומר לדידי שוה לי פרוטה. ולכאורה קשה דא"כ אף באינו שו"פ בשום מקום תהיה יכולה לומר לדידי שוה פרוטה, ורק התירוץ אם שוה פרוטה במקום אחד הוי עליו שם ממון יכולה לומר אף לדידי שו"פ בכאן. אבל אם אינו שו"פ בשום מקום הוי עפרא בעלמא ואינה יכולה לעשות מעפר ממון, כמו בשבועה שלא אוכל ואכל עפר דפטור ובחידושי למס' קידושין הארכתי בזה הענין. כמו כן י"ל אם הוי קנין באיש אחר מועיל תנאי אף בישראל. ולפי"ז קנין חזקה כיון דמהני לישראל מהני תנאי לב"נ, ושפיר הוכיח בגמ' התהלך בארץ דהוי קנין בחזקה ומועיל בישראל מועיל נמי בב"נ בתנאי מפורש:

יד א) אמרפל ערש"י נמרד. ועי' בעירובין דנ"ג א' ובמהרש"א:

ו) איל פארן. ערש"י וכן בעל גד בעל שמו, ערש"י ש"ב (ו' ב') בעל לשון מישור, וכן פרש"י במ"ב (ד' מ"ב) וצ"ע ועי' קובץ דרושים חוברת יו"ד סי' כ':

ח) הוא צער. עי' באבות דר' נתן פל"ד, י"א פעמים נכתב "היא" בתורה, שבכל התורה כ' הוא בוי"ו בין לזכר בין לנקבה, רק לזכר קורין במלאפו"ם ולנקבה בחירק כאלו כ' היא ביו"ד רק בי"א מקומות כ' היא ביו"ד לנקבה, עי' בבנין יהושע שם. ועי' ביפה מראה על ירושלמי פ"ד דתענית, ונעלם ממנו האדר"נ הנ"ל, ועי' ברכי יוסף יו"ד סי' רפ"ד סק"ו:

י) רש"י וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע. עי' ס' עפר יעקב כי יצא בזכות אברהם לפי שקיבל בארצו את לוט בן אחיו וגם כדי שישיב לו אברהם רכושו ולא יאמרו כי הוא העשיר לאברם לזה ניצל פ"ש.