פנים יפות בראשית צח

וענינו שלא הי' לו הנאת עצמו בנשיאתו ועלייתו כמ"ש בתקונים ויחזו אלהי' ויאכלו וישתו ופי' התרגום שהנאת עצמו נקרא בלשון אכילה ושתי' אבל משה לא עלה בלבו משום הנאת עצמו וזהו שאמר הכתוב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וגו' שמשה הי' בו בחינות ענוה ובזה זכה להשראת שכינה יותר מכל אדם ואף לאחר שנתעלה מאוד אשר לא קם כמותו עמד במדריגתו כראשונה וז"ש ומי יקום במקום קדשו שאף אחר עלייתו נשאר במקום קדשו הראשון דהיינו הענוה כבתחילה וע"ז אמר נקי כפי' שהוא שכל עבודתו היו בלי שום שכר כמו שאמר לא חמור א' מהם נשאתי וגם בפנימיותו היו בר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו דהיינו נשיאות וגבהו' נפשו לאמו' כח נפשי עשה לי את החיל הזה כי מחשבה זו מחשבת שוא היא כמ"ש לעיל שעי"ז חכמתו מסתלקת והיתה נשיאתו לשוא והיינו דכתיב נפשי ביו"ד שלא עלה בלבו לאמור נפשי פעל כל זאת ומה שאמר ולא נשבע למרמה היינו שכל ישראל היו מושבעים ועומדים על קיום התורה והמצות כדכתיב הנה דם הבולת וגו' ולא מצינו זה במשה עצמו והיינו משום שנתעלה כ"כ עד שלא הי' עליו שום ספק שיפול ממדרגתו כי במקום גדולתו היה מקום ענוותנותו, וזהו אזהרה לכל לומדי תורה אשר השי"ת משפיע עליהם חכמת בני דורם שלא יתגאו ולא יעלה בלבם הנאת עצמן לאמור נפשי וכו' וכן כשמשפיעי' לרבים ודורשים לא יעלה בלב' מחשבת כבודם ולא יהיו אלא בבחינות עבדים העושי' רצון אדוניה' כמו שמחויבי' לה' וזה שאמר בסוד' אל תבא נפשי פי' בסוד ה' עליהם להתגלות לה' סודי תורתו אל יחשבו לומר נפשי וכחי עשתה כל זאת וכן בקהל' כשידרשו בקהל רב אל תחד כבודי לחשוב מחשבת כבוד ח"ו כמו מרע"ה בשעת מתן תורה שנקרא ביום הקהל וכמ"ש במה שאמר דוד יורדי הים באניות וגו' שה' בעלי התורה המפליגים בי' שהוא התורה שהי' מים שאין לה' סוף והשי"ת משפיע לה' ורואי' מעשה ה' ונפלאותיו במצולת מעמקי הלכה כמ"ש שהע"ה מי' עמוקי' וגו' ואיש תבונות ידלנה אבל בשעה שלומד לרבי' ואם ח"ו עומד רוח סערה שהוא גסות הרוח ותרומ' גליו שהוא הכבוד ועי"ז מתבלבל דעתם כשיכור וכל חכמת' תתבלע ובאמת מצינו בבני לוי שהיו עבודת' בשלימות בלי שום מחשבת הנאת עצמו כמו שמצינו כשאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי ואמר איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה והוא שלא יהיו להם שום מחשבות עצמן לחמול על קרוביהם והיינו דקאמר לתת עליכם היום ברכה שיבוא עליהם ברכת יעקב שלא יהא בהם מחשבת הנאת עצמן וכן אמר משה בברכתו האמר אל אביו ואל אמו לא ראיתיו וגו' ויותר מזה במשה רבינו עצמו שהפליא לעשות כמש"ה ויטחן עד אשר דק וגו' והיא הי' נפלא מאוד נשבר כח הקליפה הגדולה אשר היה בכחה ח"ו לאבד ישראל והוא בזכות מחשבתו הנקיי' גבר ואובדה מן העולם וז"ש כי באפם הרגו איש ר"ל על בני לוי וברצונם עקרו שור ר"ל שברצון משה עקרו ע"ז של שור כמ"ש בעשייתו עלי שור וגו' כמבואר בדברי חז"ל והרמז לזה כמבואר בכתבים שמשה בחינות רצון והוא כמספרו עם הכולל וכל זה מורה על עוצם קדושתו שהיה זכה ונקיי' בלי מחשב' זרה וע"ז אמר ארור אפם כי עז ר"ל על מי שהם מכעיסי' באפם כמו שאחז"ל הוי זהיר בגחלתן שנשיכתן וכו' ועקיצתן וכו' ע"כ הוטב בעיני יעקב לחלק ולהפיץ הדינים כמו שהבאנו לעיל בשם הזוהר שיוכלו ישראל לשאת אותם אחר שנתמקו הדינים, וי"ל קשת"ה מרמז למקומות אשר התקצף משה אליהם והוא בקברות התאו' ובשמעו נא המורים ובתבער' ובהחייתם כל נקיבה

בפסוק יהודה אתה יודוך אחיך גור אריה וגו' עיין פרש"י דקאי על דוד המלך ויש לפרש יודוך אחיך על שם הכתו' שאמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ומה שאמר ידך בעורף אויביך היינו שקאי על הפדחת שכנגד העורף כפירש"י בשמואל ב' קפיטל א' בפ' ללמד בני יהודה קשת וי"ל נמי דקאי על הריג' גלית דכתיב ותטבע האבן במצחו יש לפרש מה דאמר מטרף בני עלית דקאי על דהע"ה שבימי שאול הי' גור ואח"כ נעשה אריה וע"ז אמר מטרף בני עלית שבתחלה הי' המלוכה לבנימין שהוא שאול ונקרא טורף כמו שאמרו בחלקו של טורף והיינו מה שאמר בנימין זאב יטרף ואמר שמלכותו של דוד יגדל יותר ממלוכה של טורף שלא היו אלא זמן מועט