פנים יפות בראשית צז

נחשב להם כזדונות כי לפי גדלם כן יש חילול השם ח"ו בחטאם, ופרשנו בזה מ"ש הושע שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך כי שם: ישראל הוא על חכמים שבישראל ואמר שהם צריכין תשובה יותר עד ה' אלהיך מפני שיש חילול השם בחטא' ונחשב להם המכשול כעון והיינו דאמר כי כשלת בעוניך והנ' אחז"ל בספ"ק דקידושין אין מקיפין בחילול השם שאין עושין כחנווני פרש"י שנפרעין ממנו מיד ע"כ אמר פחז כמים אל תותר ר"ל שמיד אני מענש אותך ליטול ממך המותרת מפני כי חללת יצועי עלה שיש חילול השם גדול כפי גדלך בחטאך ורמז לדבר יצועי עלה מורה הקדושה ששרתה על יעקב והיא בחינות הדעת כידוע והוא שם אלהים שהה"א במינוי אלף והוא מכוון במספרו כמספר יצועי עלה שהוא רצ"א ע"כ יש להפרע ממך מיד שתהיו בשוה עם אחיך והיינו דכתיב אחר שאמר וילך ראובן וגו' ויהי בני יעקב שנים עשר דהיינו שניטלה ממנו הבכורה והי' שוה לאחיו וזה היה הפרעון מיד והיינו דאמר משה רבינו ע"ה יחי ראובן ואל ימות וגו' לפי שאחז"ל ביומא בארבעה חלוקי כפרה במי שיש בידו חילול השם מיתה ממרקת שנאמ' אם יכופר לכם העון הזה עד תמותן אבל מפני גודל התשובה של ראובן נפרעו ממנו בעונ' שיהא שוה לאחיו והיינו דאמר ואל ימות ויה' מתיו מספר שיהא במספר שאר שבטים כמו שאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר ובזה נתכפר לו בלא מיתה ממרקת

בפסוק שמעון ולוי אחים מבואר בזוהר ששמעון ולוי היה שור' נשמתם בבחינות דין שלא הומתקה הדינים של לאה עד שנולד לוי וקרא לו ה' לוי שלויהו במתנות כפירש"י והוא מצד החסד כמו שאמר משה רבינו ע"ה תומיך ואוריך לאיש חסידך ונמתקו דיניו ע"י שהופרשו לקדושה ונטפל עמהם שמעון להיות מלמדים וסופרי' כפירש"י בפ' אחלקם ביעקב ומבואר בזוהר פ' נשא כי המתקות הדינין הוא ע"י שיחלקם ויפיצם לכך בחר יעקב לטובתם כדי להמתיקם לחלק' ולהפיצ' ובז' יש לפרש מה שאמ' כלי חמס מכרתה' פירש"י במגורתיה' בתוספת בי"ת כמ"ש הרמב"ן ואבן עזרא ויש לפרש כפשטי' שלא נתן חלק ונחלה ללוי וכן לשמעון כמ"ש בס' יהושע ששמעון לא הי' לו נחלה אלא בחבל בני יהודה כי היו רב להם ואח"כ כשנתרב' בני יהודה גרשו' וע"כ אמר שמגורתם שיתגוררו בתוך השבטים אינו בדין ויש לפרש נמי בלשון מכירה כפירש"י בפ' בקברי אשר כריתי לי וענינו כי שבט לוי הופרש לקדושה להיות מורה הוראה בישראל כמפורש בתורה בכמה מקומות וכן אמר משה יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וכן שבט שמעון שהם מלמדים וסופרים וכל זה הוזהרו לעשות בחנם בלא שכר כמש"ה אמת קנה ואל תמכור ואחז"ל שאסור ליקח שכר בעבור לימוד התורה כמש"ה מה אני בחנם אף אתה בחנם ואף שהוזהרו ישראל לפרנסם כמש"ה פן תעזוב את הלוי וגו' ואחז"ל ששכר הדיינים ומלמדי תינוקת ומגיהי ספרים נוטלין משירי הלשכה היינו דרך מתנה אבל לא דרך מכירה ואם ח"ו עושין דרך הוא חמס בידם וכינוהו בלשון חמס ע"ד שאחז"ל גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי וכיון שהם מלמדים בשכר הרי שניה' נותנין זה לזה אלא שאין המכירה חל בתורת ה' ומצו' והוא ממש כענין החמס שהוא נותן בעבו' תשלומין בע"כ ואין המכיר' חל וכיון שאין המכיר' חל ממיל' הוא חמס וזש"ה כלי חמס מכרותיה' שאם הוא דרך מכירה הוא חמס אלא שיתנו זה לזה במתנ' וכן לפירש"י שהוא לשון מגורותם כיון שאין להם נחלה בתוך בני ישראל אלא שהם מתגוררים בנדבה כראוי לכל ישראל ליתן מקום לבתי מדרשו' ללמד יותר אזהרו' ללוים ולכל מלמדי תור' לרבי' כי בירור ה' הלוים לחלקו ונחלתו כמש"ה אני חלקם ונחלתם בתוך בני ישראל והם מקבלים חלק התורה הראוי לכל ישראל ע"כ הם מחויבים להשפיע להם וללמדם תורה בחנם כי מ"ש לעיל בפ' וה' בירך את אברה' בכל ויש בזה אזהר' שלא יסיתהו היצה"ר במה שנתן לו השי"ת כי כח נפשו ועוצ' שכלו עשה לי את החיל הזה כי במחשבה הזאת ח"ו מסתלק חכמתו כשאחז"ל סימן לגסי הרוח עניות תורה והוא מעלת משה רבינו ע"ה שהוא הי' המקבל הראשון שקיבל כל התור' להשפיע לכל ישראל ולא עלה במחשבתו לומר כי נפשי ועוצם בינתי עשה לי כל החיל וכבוד הזה אלא היה בבחינות עבד נאמן וזש"ה ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וגו' והוא מלתא דפשיטא