פנים יפות בראשית צו

בפסוק ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי וגומר יש לפר' שהם דברי תנחומין לבניו שלא ירע בעיניהם על שציוה אותם לשאת אותו לארץ כנען לפי שהיו מובטחים במה שאמר לו השי"ת אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה וביותר יוסף שהזכירו בפ' ויוסף ישית ידו על עיניך והי' סבורים שיעלו עמו לכך אמר להם שאף שהוא מת מ"מ קדישת השכינה ששרתה עליו היא תשרה במצרים על יוסף ואחיו כשאחז"ל בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם ובודאי בעבור קדושת השכינ' והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם והיינו דאמר ואני נתתי לך שכם א' שבאמת יוסף קיבל ממנו קדושה יותר מכולם ועל זה רמז לו הקב"ה ויוסף ישית ידו על עיניך כי החכמה נקרא עין כמ"ש הכתוב החכם עיניו בראשו והוא קיבל חלק גדול להיות לו יד בחכמתו יותר מכולם וכן ת"א כי בן זקונים הוא לו ארי בר חכים הוא לי' ויש לפרש מה שאמר אשר לקחתי מיד האמורי כי ענין הגירו' שהי' להאבות בא"י היו להוצי' הקדוש מיד האמורי ששכנו שם וכמו שאמר בריש פ' וארא וגם הקימותי את בריתי וגו' את ארץ מגוריהם אשר גרו בה פי' אף שכבר אמר את ארץ כנען הוסיף לומר ארץ מגוריהם אשר גרו בה כי במה שגרו בה בירד' את הקדושה שהי' בתוך ז' עממים והיינו דאמר לאברהם כשאמ' במה אדע שעי"ז גרם אריכו' הזמן כי לא שלם עון אמורי עד הנה ועיין בפ' בלק מ"ש שזה היו עצת בלעם להחטיא את ישראל כדי לעכב זמן בירור הקדושה עד אחרית הימים וכיון שיוסף קיבל ממנו חלק יותר מאחיו בקדושתו כן הי' ראוי להוסיף לו הנחלה והיינו דאמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי שהוא מה שהוציא מהם הקדושה ע"י החכמה והתורה שלמד שנקראת חרב כמו שאמר וחרב פיפיות ונקראת קשת כמש"ה כחיצי' ביד גבור ולפי פשוטי יש לפרש מה שאמ' אשר לקחתי מיד האמורי לפי פירש"י דקאי על חלק הבכורה ואמורי פירושו שעשה מעש' אמורי יש לומר דקאי נמי על ישמעאל שהי' מעור' ג"כ על הבכורה שלקח יצחק כמו שאחז"ל על פ' וילך אל ישמעאל ואמ' בחרבי נגד עשו שנאמר על חרבך תחי' ואמר ובקשתי נגד ישמעאל שנא' ויהי רובה קשת ובתפלתו החליש כחם, ויש לפרש לפי מה שפירש"י שכם ממש מפני שנתן בו את חלק הבכור' ובאמת קי"ל דאינו יכול ליק' את חלק הבכורה כדכתיב לא יוכל לבקר אלא א"כ הוא נותן דרך מתנה כדאיתא במתניתין בב"ב ע"כ אמר ואני נתתי לך בלשון מתנה אלא דקי"ל דאין אדם יכול ליתן דשלב"ל אלא דאי' בח"מ סימן ר"ט דבנותן דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם קנה שתיהן לכח נתן לו שכם ממש בכבר כבש אותו והוא ברשותו ועי"ז נתן כל חלק הבכורה

בפסוק ויקרא יעקב אל בניו וגו' באחרית הימים וגו'. י"ל מה שאמר באחרית הימים מפני שאחז"ל שית אלפי שנין הוי עלמא וכו' שני אלפים ימות המשיח והנה שני אלפים ראשונים נקראי' ימים ראשונים כדכתיב כי שאל נא לימים ראשונים כי שית אלפי' הם נגד ששת ימי החול כדכתיב כי אלף שנים בעיניך וגו' ושני אלפים אחרונים נקראים שני ימות המשיח והיינו שני ממש ששני אלפים הם שני ימים והוא אשר אנו שואלים בכל יום שנזכה לשני ימות המשיח והם נקראי' אחרית הימים והיינו דפירש"י שבקש לגלו' את הקץ דהיינו שני ימות המשיח

בפסוק ראובן בכרי אתה וגו' יתר שאת ויתר עז וגו' על דרך משאחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכב' פירשנו בזה מה שאמר הכתוב אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ מפני שכן דרך היצה"ר והאומות להתעורר להחטיא את ישראל כשהם עולים ממעלה למעלה כמ"ש לעיל בפ' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך כי כל מה שמתחזק לעלות למעלה כן מתאמץ היצה"ר שנקרא לב כשאחז"ל בכל לבבך בשני יצריך ואמר הכתוב שיקוה אל ה' שיעזור לו והוא משאחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וה' לא יעזבינו בידו וזהו שאמר לו שבעבור שהיא כחו וראשית אונו הי' לו מעלה גדולה להנשא מכולם אבל לפי רוב נשיאתו כן הי' ראוי' להתגבר על יצרו הגדול מחבירו כמו שעשה יעקב עצמו שהי' עשו ולבן מכוונים להחטיאו והוא גבר עליהם בכחו ואונו כשאחז"ל שהי' ראובן ראשית אונו והיינו דאמר לו לפי ערך יתר השאת שהוא הגדולה מאחיו כן היו ראוי' לו ביתר עוז להתאמץ יותר מכולן ולכך הי' חטאו גדול כשאחז"ל בת"ח ששגגתן