פנים יפות בראשית צה

אני היום ילדתיך שבכל יום ויום נתוסף בו מעלת קדושה עד אין סוף וזש"ה יודע ה' ימי תמימים ונחלת' לעולם תהי' והוא בחינ' יעקב ונק' איש תם ובכל יום ויום נתוסף בו תמימות לכן נחלת יעקב אין לו מצרי' והיינו ונחלתם לעולם תהי' וז"ש אלהי' אשר התהלכו אבותי שהוא הכרת בוראו מצד אבותיו תחלה ואח"כ אמר הרועה אותי מעודי עד היום הזה שבכל יום ניתוסף בו רוח קדושה והיינו דאמר מעודי שהו' ל' תוספות כמ"ש לעיל בפ' העוד אבי חי ע"ש והוא שנתוסף בו יום ויום תוספות קדוש' ויתכן יותר לפי פירוש הרמב"ן שהרועה הוא ל' חיבור ל' אהבה וקדוש שהשי"ת עוזר' ומעלה' כשאחז"ל בפ' אתה תומך גורלי וזהו שתיקנו לומר אשרינו מה טוב חלקינו שהו' מורה על נשמה הטהור' שהו' חלק אלוה ממעל ומה נעים גורלינו הוא שהקב"ה תומך גורלינו כמו שנאמ' אתה תומך גורלי וכפירש"י בפ' נצבי' בפ' ובחרת בחיי' ומטי' סעד לתמכינו לילך בדרך החיי' ומה יפה ירושתנו הקדושה שיש לנו מצד אבותינו ואמר המלאך הגואל אותי מכל רע כשאחז"ל בסוף פ"ק דקידושין יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנא' רק רע כל היום כי לפי עליית בקדוש' כן יצרו מתגב' עליו אלא שהקב"ה עזרו, וכבר כתבנו שזהו שאמ' דהע"ה קוה אל ה' חזק ואמץ לבך שאל יאמר האדם שאם יתחזק לעלו' במעלות כמו כן יתגבר עליו יצרו ע"ז אמר וקוה אל ה' שהקב"ה יעזור לך כמו שאמ' הנני שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו' והוא ג"כ מחסדי הבורא והיינו שאמר דוד המע"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך כי מצד הטובה הוא כי ימצא האד' בדרך ה' התגברות יצרו עליו להחטיאו והשם מורהו בדרך החיים והיינו דאמר המלאך הגואל אותי מכל רע והזכיר כל אלו הבחינות לברך אותם בבחינות נשמתם ועלייתם בדביקו' השי"ת, והיינו דקאמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי ולהיות כי ברכה זו אין שולטת בה עין והיינו שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראך וגו' תסתירם מרוכסי איש וגו' שהוא הברכה הצפונה הגנוזה וכמ"ש בפסוק יצו ה' אתך את הברכה באסמיך וגו' ואח"כ בירכם ברכה בעוה"ז שלא יזיק להם עין הרע והיינו דאמר וידגו לרוב בקרב הארץ והיינו שאמר להם יהושע לבני יוסף ואם עם רב אתה לך היערה וגו' והשיבו שאין עין מזקת אותם אפילו בקרב הארץ והיינו דאמר בקרב הארץ שאין צריכין להסתיר עצמה מן העין וע"ד הרמז יש לפרש אשר התהלכו אבותי ע"ד שפירש"י בפ' התהלך לפני והי' תמים שאברהם לא הי' צריך סעד לתומכו וז"ש אשר התהלכו אבותי לפניו והענין כי כבר כתבנו שהאבות תיקנו פגם חטא עץ הדע' ורמז לדבר כי אברהם יצחק יעקב מספרם תרל"ח כמספר עץ הדעת אלא שלא נתקן לגמרי שחס' א' וזש"ה מי יתן טהור מטמא לא א' שלא ניתקן עד ימות המשיח ודעת הוא המכירע מחו"ב והנה אברהם נאצל מסוד החכמה ויצחק מסוד הביכ' ובה' אין שליטה כ"כ ליצה"ר לכך לא הי' צריכי' סעד ויעקב שנאצל מסוד הדעת שהוא טוב ורע לכך הי' צריך סעד לתומכו וז"ש אלהים הרועה אותי הגואל אותי מכל רע ובכל זה בירך אפרים ומנשה ואמר להם ויקרא בהם שמי ושם אבותי ורמז לדבר בהצטרף שם אלהי' עם שמות אבות מכווין כמספר אפרים ומנשה תרכ"ד ולפי שבדעת יש שליטה לצד הרע ע"כ ברך שיתוקנו ולא ישלוט בהם עין הרע והיינו דקאמר וידגו

בפסוק וישם אפרים לפני מנשה אף דכבר אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון והקדים אפרים למנשה י"ל דמזה אין ראי' כיון שהו' מדבר בענין הבכור' דהיינו שיש לו שני חלקים בנחלה אם היה מזכיר מנשה בתחיל' שהוא הבכור הי' במשמ' שיטול מנש' שני חלקים בנחלה ואפרים חלק א' לכך הזכיר אפרים תחלה ובאמת מצינו שאפרים נטל שני חלקים בנחלת יעקב שהוא ארץ ז' עממים אבל חצי שבט מנשה לקחו נחלתם מעבר לירדן שהיא לא היתה מנחלת יעקב

עוד יש לומר דלעיל הוי אפשר לומר שהקדים אפרים בשביל שהחזי' אותו בחכמה יותר כפרש"י שהיו רגיל לפניו תמיד בתלמוד וכמו שאחז"ל גבי שם ויפת בפ' בן סורר דרך חכמתן קחשי' אבל הכא שאמ' בך יברך ישראל וגו' אי נימא שהקדימו אפרים משום חכמתו דכיון שכבר בירך אותו כאפרים איך יפתח אח"כ בברכתו לומר כמנשה אע"כ שקולין היו אלא שיעקב הקדים אפרים למנשה.