פנים יפות בראשית צד

בפסוק ומלדתיך אשר הולדת אחריהם כבר כתבתי בחידושי כתובו' דף ע"ב ע"ב דגירסת הרי"ף שם דלא כגרסת שלפנינו שלא הביא ראי' מקרא דאפרי' ומנשה אלא מקר' דמולדתיך כי לא מצינו שהוליד יוסף תולדות אלא דקאי על בני אפרים ומנשה שלא לקח יעקב אלא אפרים ומנשה עצמו אבל תולדותם נקראי' על שם יוסף והיינו דכתיב וירא ישראל בני יוסף ויאמר מי אלה פירש"י שראה שיצאו ממנו בנים שאינם מהוגני' דהיינו שהזרע שיצאו מאפרי' ומנשה נקראי' בני יוסף וכן משמע בפסוק ויברך את יוסף ובתר הכי כתיב ויברכם ביום ההוא לאמר וגו' משמע שבתחלה בירך את יוסף ואח"כ בירך אותם וכן מוכח מלשון הכתובי' שבתחלה אמר לשון נסתר יברך את הנערים וידגו ולא אמר ויברך אתכם ותדגו ובתר הכא כתיב בך יברך ישראל שהוא לשוו ברכה לנוכח והענין שהברכה הראשונה שהוא וידגו לרוב דהיינו על זרעם הוא ברכה ליוסף שהם נקראי' בני יוסף וכן מצינו בס' יהושע שנגשו בני יוסף ואמרו ואנחנו עם רב כדאי' בב"ב שא' שנמשלו לדגי' שאין שולטת בהם עיין וקראם הכתוב בני יוסף הרי שהברכ' זו היה ליוסף ואח"כ בירך את אפרים ומנשה עצמו לכך אמר ויברכם ביום ההוא ר"ל שברכה אינה לדורות שהרי ראה שיצא מהם גם בנים שאינם ההוגני' אלא שבירך אפרים ומנשה עצמם ביום ההוא ועליהם אמר בך יברך ישראל לאמר וגו' לכך כתיב לשון נוכח

בפ' וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה פירש"י מהיכן יצאו אלו שאינן ראוי' לברכה כבר כתבנו דאותן שיצאו מאפרי' ומנש' נקראי' בני יוסף והיינו דכתיב וירא ישראל שרא' ברוח הקוד' אותן שיצאו מאפרי' ומנשה נקראי' על שם בני יוסף נרא' דמזה הטע' שם יעקב ידיו על ראש אפרי' ומנש' מה שלא עשה כן לכל בניו עפ"י מ"ש בכוונ' על פ' מקדש ה' כוננו ידיך שע"י ידים נעש' כלי לקבל הקדוש' וכיון שרא' שאינן ראוי' לקבל הברכ' לכך שם ידיו לעשות' כלי שיוכלו לקבל הברכ' והיינו דאמ' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו כי לפי ערך הקדוש' המזומנ' לו צריך להכין כלי שיוכל לקבל אותם, ויש לומר עוד דמה שאמ' בברכתו האלהי' אשר התהלכו וגו' יברך את הנערי' וגו' עפ"י מה שפירש"י בפ' חיי שרה בפ' ויהי אחרי מות וגו' ויברך אלהי' וגו' שנתייר' אברה' וכו' יבוא בעל העול' ויבר' אותו וכיון שרא' שאינן ראויין לבר' אמר שה' יברך הנערי' הראוי' לברכה ויש כפרש בדרך הרמז מה שאמר מי אלה ע"ז שכתב האריז"ל ז"ל בפ' למען שיתי אותותי אלא בקרבו כי פרעה אמר מי ה' והיינו כי שם אלהים אל ה' מצד החסד ואותיות מ"י מצד הגבור' ושליט עליהם כח הגבורה שהם אותיו' מ"י והקב"ה המתיק את הגבורה באותיות אל"ה כבר כתבנו בפ' וישלח דהיינו דאמר עשו מי אלה לך להגביר מידת הדין על מידת הרחמי' וכיון שראה את זרע' שיצא מהם שאינן ראו' לברכה לכך אמר מי אלה והשיב יוסף אשר נתן אלהי' כסדר' להגביר מדת הרחמים

בפסוק וישלח ישראל וגו' שכל את ידיו וגו' יש לפרש מה שאמר כי מנשה הבכור מפני שהי' ראוי' שיצוה את יוסף להעמיד' בענין שיהי' אפרים מצד ימינו אבל הוא הבין בשכלו שלא יקח מן מנשה את הבכורה אלא להקדים אפרים בשם לכך היפוך את ידו לבד וז"ש שכל את ידיו ולא ציוה להפכם להורות כי מנשה הבכור והיינו דאמר ידעתי בני ידעתי וגו' גם הוא יגדל וגו' שהורה בהיפוך ידיו לבד שמנש' גם הוא יגדל וכבר כתבנו שהנחת ידיו על ראשם הוא לעשות אותם כלי לקבל הברכה והיינו דפירש"י גם הוא יגדל שיצא ממנו גדעון דכתיב בי' ה' עמך גבור החיל והגבורה הוא בחינת שמאל ואפרים שיצא ממנו יהושע דכתיב בי' ויהושע מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו והחכמה בימין כמש"ה לב חכם לימינו

בפסוק האלהי' אשר התהלכו וגו' האלהים הרועה וגו' יש לפרש מפני שמצינו שדוד המע"ה אמר לבנו דע את אלהי אביך ועבדהו וכתבו הראשונים כי א"א לאדם מצד חכמתו להכיר את בוראו עד שיעבוד בתחלה מצד קבלת אבותיו ואז נתוסף בו חכמה להכיר את בוראו יום יום והוא משאחז"ל כל שיראת חטאו קדמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כי היראה הוא כלי לקבל את החכמה ולהכיר בוראו בחכמתו והכרה זה אין לו שיעור כמש"ה יום ליום יביע אומר וגו' ונאמר חדשי' לבקרים רבה אמונתך וז"ש דהמע"ה ה' אמר אלי בני אתה