פנים יפות בראשית צג

סוף כל העולם כל א' כאש' עשה כן יעשה לו נמצא אין זה דומה לגמול טובת שעשה עם החי, ובזה נראה לפרש הפסוק לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו מפני שאחז"ל על מאמר השי"ת מי הקדימני ואשלם נתתי לך בית צויתי לעשו' בו מזוזה נתתי לך טלית צויתי לעשות בו ציצת הרי שחסד השי"ת הוא בתחל' ומה שאדם מקיים המצו' בציצית ומזוזה וכיוצא בו אין זה תשלום גמול על הטוב' שעשה לו בתחל' שהרי הקב"ה נותן לו שכר על המצות וא' הי' תשלום גמול לא ה' צריך ליתן לו שכר על זה אע"כ שהחסד הראשון הי' חסד גמור וזהו שאמר מי הקדימני שאני עושה הטובה בתחלה ואפ"ה אשלם לו שכר על המצו' וזהו שאמר לך ה' החסד שמה שאתה עושה עם האדם הוא חסד גמו' שאף האדם יעשה אח"כ מצות מ"מ אין זה גמול שהרי הוא משלם לו אח"כ על המצות, וז"ש כי אתה תשלם לאיש והיינו דאמר דהע"ה מה אשיב לה' כל תגמולהי עלי כלומר כל הגמול שאני עושה הם עלי שאקבל אח"כ שכרם א"כ אין זה השבת גמול, ויש לפרש בזה משאחז"ל בר"ה ורב חסד ואמת בתחלה אמת ואח"כ ורב חסד והוא מהופך בפסוק והענין הוא כשהשי"ת עושה חסד רב לשלם לו על כל מצוה שכר מרוב' אף שלא הי' צריך לשלם לו מפני הטובה שעשה לו בתחלה ולא הספיקו המצות לשלם לו על זה מזה נודע שהחסד הראשון הי' חסד של אמת ולא משום תשלום גמול א"כ מן החסד שבסוף ניכר שהחסד הראשון הוא של אמת ולכך אמר בתחלה ואמת ואח"כ ורב חסד שנודע שהראשון הי' חסד של אמת

בפסוק ויאמר השבע' לי בחגיג' דף יו"ד אמרו מניין שנשבעין לקיים המצות וכו' וקשה דהיה להם להביא מפסוק זה שהרי כבר הי' מצוה לקיים מצות אביו וקבילה על נפשו שאמר אנכי ואעשה כדברך ומיהו לפי מה שאמר בנדרים דף חי"ת הלא מושבע מהר סיני הוא אלא מבעי לי' לאיש לזרוזי נפשיה וא"כ אין ראיה מיעקב כיון שהיה קודם מ"ת היו מושבע ועומד והרמב"ן כתב שהשבועה היה שעי"ז יצטרך פרעה להניח אותו להעלותו כמ"ש עלה וקבור אביך כאשר השבעיך, ובזה מובן מה שאמר אנכי אעש' כדבריך מלת אנכי מיותר אלא שרמז לו יוסף שמצידו אין מניעה והוא מוכן לעשות אלא שלא יהא מניעה מפרעה לכך אמר השבעה לי שבזה יתרצה פרעה

בפסוק וישתחו ישראל על ראש המטה לפי משמעות הסוגי' סוף פ"ק דמגילה שאמר תעלה בעידני' סגיד לי' משמע שהשתחוה ליוסף ולפירש"י שהשתחוה לשכינה שהיתה מראשותיו נראה דשניהם אמת שהשכינה היתה שורה על יוסף כמפורש בפסוק ויהי ה' את יוסף וכמ"ש שם והרמז על זה שיוסף ושכינה עולה מספרם כמספר ישראל והיינו דכתיב וישתחו ישראל על ראש המטה ולפי ששורש נשמת קדושת יעקב היתה גבוה יותר מקדושת שורש נשמת יוסף כידוע לכן אמר תעלה בעידני' סגיד לי' ולפי המבואר בכתבים כשהשכינ' יורדת לשרות על ישראל בגלות הוא בבחינ' ראש לשועלי' מבואר תעלה בעידנא סגיד ליה

ועתה שני בניך וגו' ואני בבואו מפדן וגו' נרא' להבין חיבור הדברי' ולפירש"י שהיה להתנצל על שלא הוליך את רחל לקוברה בבית לחם היה לו להתנצל בתחלה כשהשביעו ונראה משום דפירש"י לעיל בריש פ' חיי שרה בפ' גר ותושב אם תרצה הריני גר ואם לאו תושב אקחנה מין הדין הרי שאברה' היה מסופק אם א"י מוחזקת בידו שהרי אמרו בב"ב גבי בנות צלפחד שאף משה רבינו הי' מסופק בזה אם יטלו חלק בכורה שא"י מוחזקת או הוי לי' ראוי' ולכך הפציר אברהם בבני חת עד שנתרצו ליתן לו קבורה, ולפי"ז לא היה מקום ליוסף להתרעם על שלא הוליכו לבית לחם מפני שהי' מתיירא שלא יתנו לו בבית לחם, מקום קבורה שהרי לאברהם אמר נשיא אלהי' אתה בתוכינו ואז נתרצו לו וגם מה שלא הוליכ' לחברון כמו שקבר שם את לאה גם על זה אין מקום להתרעם כי עדיין היה יצחק חי והיתה המערה בחזקת' ואולי אין רצונו בכך משא"כ במיתת לאה כבר ירש את המערה אך לפי שאמר לו שני בניך הנולדים לך והיינו שנתן לו חלק בכורה ע"כ דס"ל א"י מוחזק' היא דאל"ה אין חלק בכורה נוטל בראוי כמו שנסתפק בזה משה רבינו וכיון שאמר לו שירש את הנחלה בחזקת בכורה הוצרך להתנצל על שלא הוליכ' לבית לחם דכיון דא"י מוחזקת ע"כ ניתנה כמו שאמר אברהם ותושב שאטול מן הדין ולכך הוצרך להתנצל על שלא הוליכ'.