פנים יפות בראשית צב

עמו שלקחן בדברים שהם יטלו הפיזור עצמו וכיון שהוציא אותם לחירות חזקו את לבבם שיהא ישראל עבדים לכל מצרים והיינו שאמרו כי שולחנו את ישראל מעבדינו וכיון שבתחל' היו הדבר בהיפוך שלא היו החיזוק בלבם כמו בפרעה ואתה נהפוך הוא לכך אמר ויהפך כי מה שהיו בלב פרעה נתהפך בלב העם

בפסוק רק אדמת הכהנים וגו' כי חק לכהנים וגו' מה שאמר ואכלו את חקם יראה כי בשנת הרעבון היא מארה בבני מעים והוא מה שאמר בחלום ולא נודע כי באו אל קירבנה ולא רצה יוסף ליתן להכהנים בעד אדמתם כי אמר שיספקו א"ע בחק הקצוב להם אעפ"י שלא הספיק להם והיו רעבים לא רצה לקנות אדמתן ואמ' שיספיקו א"ע בחקם הקצוב להם והיינו דאמר ואכלו את חקם ובזה מובן מה שלא אמר ולא מכרו בהמתם מפני שעשו דרך הערמה ליתן בהמתם לאנשים אחרים שיקנו בהם לחם אבל אדמתן לא הי' אפשר להם להערים. פרשת ויחי

איתא במדרש תלה הכתוב בימים ויקרבו ימי ישראל ענינו כי כבר כתבו ראשונים כי בריאת העולם הוא בג' בחינות בגוף ונפש וזמן חיבורם והנה הצדיקים מחיים את הגוף כשאחז"ל שבמיתתם חיים ולהיפוך ברשעי' ממית' את הנפש כדכתיב נפש החוטא' היא תמות ואין מיתה בצדיקים אלא הזמן כשנפרד הנפש מן הגוף

בפסוק ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני יראה מדלא אמר בתחלה ושכבתי עם אבותי אל נא תקברני במצרים ותו דלא היה צ"ל כלל אל נא תקברני אלא ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים אלא האמת הוא שמובטח הי' יעקב שיעלה ממצרים שכבר הבטיחו הקב"ה ואנכי אעלך גם עלה אלא ששאלתו הי' שלא ישימוהו בארץ מצרים ולהעלהו לעת הגאולה כאשר עשו ליוסף וזהו שא' אל נא תקברני במצרים אף לפי שעה אלא מיד כששכבתי עם אבותי תשאיני ממצרים ובסוף כתובות אמר קרנא דברים בגו יודע' היה יעקב שצדיק גמור הי' ולמה הטריח בניו מפני צער גילגול מחילות ובאמת לפי טעם זה הי' יכול לצוות שישאוהו לעת הגאולה ואפשר שהי' מתיירא שמא יחזיקו בו בתוך הזמן בני עשו ויקברו עשו במערה כשאחז"ל שנלחמו עם בני יעקב על המערה ולא רצה להתקבר בקרקע אחרת בא"י מפני שרצה להקבר בקרקע שקנה כדאי' בב"ב נמצא צדיק קבור בקרקע שאינו שלו והיינו דאמר בקברי אשר כריתי לי פרש' לשון מכירה לשון קנין וכו' כל כסף וזהב וכו' ולכך הוצרך לומר הטעם משום גילגול מחילות לפי שבמצרי' היו יכול לקנות קרקע שיקבר בו אלא כיון שרצה להעלותו משום צער גילגול מחילות ולא רצה להקבר אלא בקברו אשר קנה בעצמו לכך צוה להעלותו מיד

ומה שאמר ועשית עמדי חסד ואמת לפי פשוטו לפי שמצוה על הבן קבורת אביו ולהטמא לו במותו כדכתיב בריש פ' אמור אלא שהחסד הי' שישא אותו לא"י וכיון שהוא כשצוה ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ונשאתני ממצרים שהוא מצד החסד שאינו מצווה עליו ולהעלותו ואמר וקברתני בקבורתם שהוא מצד הדין והוא אמת וכענין שאחז"ל בר"ה ורב חסד ואמת בתחלה אמת ואח"כ ורב חסד הרי שהדין נקרא אמת לכך אמ' ועשית עמדי חסד ואמת והנה רש"י ז"ל פי' חסד שעושין עם המתים נקרא חסד של אמת יש מקשים כיון שאחז"ל דקבר יקבריני' דספד יספדינ' הרי יש לו גמול ולק"מ דכל גמול היינו מאותו אדם שעשה לו הטובה והוא משיב לו וכשאחז"ל במתנה אי לאו דעביד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי' מתנה הדר הוי לי' זביני' משא"כ בחסד שעושין עם המתים שאינו מקבל הגמול מן אותו שעשה לו הטובה אלא מאדם אחר וכי בכל גמילות חסדים אינו מקבל שכר מהשי"ת כמו בכל המצות מ"מ אין זה נקרא גמול כי אם כשמקבלם מאותו אדם עצמו ועוד שגם מאדם אחר אינו נקרא תשלומין כי כל המשלם גמול הטובה למי שעשה לו טובה אין לו שום זכות על אותו תשלומין כי כפי אשר עשה לו חבירו כן הוא משיב לו ואין הראשון ולא שום אדם לשלם לו על זה כיון שהשיב את הראוי לו להשיב אבל בזה אף שיעשה לו אדם אחר ג"כ הטובה כפי שעשה עם המת אין זה נקרא תשלומין שהרי גם אותו אדם שיעש' עמו הטוב' גם הוא יש לו תשלומין אח"כ כשאחז"ל דקבר יקבירני' וכו' וכן עד