פנים יפות בראשית צא

והיינו כמו שצריך להפסיק מפני יראה של מלך שלא יהרגנו כך צריך להפסיק מפני מורא אביו

בפסוק ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם וגו' פי' התרגו' הפעם לשון זמן זימנא הדא והיינו כענין שאחז"ל המניח בן כמותו כאלו לא מת ויש לפרש כפשוטו לפי שאמר כי ארד אל בני אבל וגו' שהיינו שחשב שמחמת צער לא ישלים שנותיו וימות שלא בזמנו אבל כיון שראה שעודו חי הוא מובטח שימו' בזמנו והיינו דקאמר אמותה הפעם בזמן הקצוב מן השמים ורש"י פי' לפי מדרשו לא אמות אלא פעם א' ע"ש ויש לפרש ג"כ עד"ז משום דכל שאינו משלים שנותיו צריך להתגלגל ולמות שני פעמים, ועד"ז יש לפרש מה שאמר איוב א' ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה והיינו שחשב שמחמת צערו לא ישלים שנותיו ויצטרך לבוא בגלגול להתעבר ולהוליד עוד הפעם וכן יש לפרש מ"ש שם ימי נזעכו קברים לי לשון רבים י"ל שזמנו נקבץ ומתקצר ויצטרך לבוא בגלגול להשלים שנותיו ויסבול צער הקבורה עוד הפעם. ויש לפרש בזה מ"ש דהע"ה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו וגו' אנא ה' וגו' ענין המיתה ב"ה לשון נקיבה היינו מיתה המולדת עוד מיתה אחרת כמ"ש גבי שירה חדשה לשון נקיבה שמולדת שיר אחר והוא ענין המות שלא בזמנה שהוא צער הגלגול שקש' מאוד לחסידיו וע"ז אמר אנא ה' כי אני עבדך כידוע שדוד המלך ע"ה היו גלגול אדה"ר שהיה יציר כפיו של הקב"ה ועתה אני עבדיך בן אמתיך פתחת למוסרי שלא אצטרך לבוא עוד בצער עיבור והולדה, ועד"ז יש לפרש מ"ש לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י"ה כי ענין הגלגול הוא להשלים מספר המצות שהם מ"ע כי על מצות ל"ת אין חויב גלגול אלא מירוק יעונש גיהנם ושאל כיון שידע שלא נשלם זמנו שלא ימות ויצטרך עוד לחיות להשלי' מספר מעשי י"ש שהוא מ"ע, ועד"ז יש לפרש מ"ש שהע"ה טוב יום המות מיום הולדו דהיינו שימות ולא יצטרך לגלגול עוד משימות ויצטרך עוד להולד ואמר עוד משבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עודנה שטוב יותר שימות לגמרי מן החיים אשר הם חיים עודנה י"ל אותן שיצטרכו לבוא עוד לחיות בעוה"ז, ויש לפרש מ"ש טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל אדם כי אשר מת בזמנו הוא נקרא בית האבל ומי שיצטרך עוד לבוא לעה"ז הוא כלכת אל בית המשתה כענין שאחז"ל עלמא הדין כהילולא דמי' והיינו דאמר יעקב אמותה הפעם דהיינו שבטוח הוא שישלים שנותיו ולא יצטרך למות אלא פעם א'

בפסוק והי' כי יקרא וגו' מה מעשיכם וגו' ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך יראה מן הענין שידע פרעה מה שנגזר לאאע"ה כי גר יהיו זרעך וגו' ולכך שאל לו מה מעשיכם כיון שנגזר עליהם עבדות ואמר עוד ושמתם שרי מקנה על אשר לי והיינו דאמר לעיל כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא שהוא ידע ההבטחה אח"כ יצאו ברכוש גדול והיינו דשאל לו כמה ימי שני חייך כיון שגזר הקב"ה כי גר יהיו זרעיך ארבע מאות שנה ויעקב השיב שהוא סובר שלא יאריך זמן הגלות כשאחז"ל בפ' לגור בארץ באנו שאמרו שלא ירדו להשתקע אלא לגור וכבר כתבנו לעיל בריש פ' וישב כי יעקב היה סבר שיוחשב ימי גירות הבנים בימי אבותיהם לכך השיבו ימי מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים ר"ל שכבר הוא בגלות ק"ל שנה ולא השיגו וגו' בימי מגוריהם ר"ל שהגלות נחשב מאביו ואבי אביו וקרב הזמן להגאל

בפסוק למה נמות וגו' קנה אותנו וגו' כבר כתבנו לעיל בפ' לך לך בפ' בארץ לא להם ענין שקנם אותם לעבדים הוא מ"ש בארץ לא להם שלא הי' כל מצרים וכל אשר להם לעצמן אלא למלך כי כל מה שקנה עבד קנה רבו ולכך זכה בביזת מצרים אף שלא הי' עבדים במצרים כמ"ש בפ' יתרו אשר הוצאתיך מבית עבדים כי כל העבודה הי' לפרעה ולא היו להם רשות ליקח מה ששאלו ממצרים אלא לפי שהכל הי' של פרעה והיינו דאמר בארץ לא להם ואח"כ יצאו ברכוש גדול ונרא' דהיינו דכתיב בפ' בשלח ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו מפני שבתחלה היו חיזוק אלא בפרעה לבד ולא מן העם כדכתיב ויאמרו אליו הטרם תדע כי אבדה מצרים והיינו מפני שלא היו להם הנאה בעבודת ישראל כי הכל היו לפרעה אבל כשהסית פרעה את עמו לרדוף אחר ישראל הוציא את עמו לחירות כדאי' במדר' בפסוק ויאסור את רכבו ואת עמו לקח