פנים יפות בראשית צ

דינרין דהיינו טי"ת מאות דינרין דמי בשתו וק' דינרין שהם שלשי' שקל דמי עבד כי שלשים שקלים שהם כל שקל ג' דינרין ושליש מכוין מאה דינרין עי"ל דאין בזה קנא' לאחיו כי אחז"ל בגיטין המוכר עבדו לנכרי' קונסין אותו עד מאה בדמיו וכיון שהם מכרוה לעבד ודמי עבד הוא שלשים כסף הוי הקנס שלשת אלפים כסף נמצא לעשרה אחיו הוא קנס לכל א' שלש מאות כסף

בפסוק אל תרגזו בדרך פירש"י אל יתעסקו בדבר הלכה רמז בזה למ"ש בזוהר בפ' ולאביו שלח כזאת הובא בילקוט ראובני מה דאוליף בחכמתא וכיון דהוי במצרים אוליף בחכמתא וכו' ורמז לאבוה מהה דאולף תמן וכו' והיינו דהיזהר להם שלא יתעסקו בדברים אלו בדרך כבר כתבנו בחידושי קידושין דף למ"ד ע"ב הא דאמר את אויבים בשער שאפילו אב ובנו עוסקים בתורה בשער נעשין אויבים וכו' והיינו שבשעת הפלפול הם מתנגדים זה לזה וצריכים שמירה והיינו דאמר כי ידברו את אויבים בשער היינו בעיר אבל בדר' אין לעסוק בפלפול הלכה ומה שפרש"י אל תפסיעו פסיעה גסה וכו' יש לפרש לפי שאמר להם ומיהרתם והורדתם את אבי הנה ע"כ היזהר להם שלא יפסעו פסיעה גסה ויש לומר ע"פ מ"ש בחידושי ברכות דף וי"ו ע"ב היוצא מבה"כ אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי הני מילי למפיק אבל למיעל מצוה למהרט ולכאורה אינו מובן דהא רב הונא אמר היוצא מבה"כ ומהיכא תיתי נימא דאפילו למיעל ונראה משום דאמרינן דפסיעה גסה נוטלת א' מת"ק מאור שבעיניו ומהדרי לי' בקידושא וכו' וא"כ מה ארי' דיוצא מבה"כ אלא דה"א כיון דשלוחי מצוה אין ניזוקין אפילו בחזירתן וכיון דיוצא מבה"כ הוי חזרה מדבר מצוה אינו ניזוק ואמר רב הונא דאפ"ה אל יפסיע פסיעה גסה משום דהוי נראה שעיכוב בבה"כ עליו כמשאוי כפירש"י וכי היכא דלא נימא דטעמי' הוא משום דשכיח היזקא וא"כ אפי' למיעל נמי נהי דאינו נרא' כמשאוי מ"מ הוא ניזוק לכך אמר אבל למיעל מצוה למהרט וה"נ י"ל לפי שהלכו במצות אביהם א"כ הוי חזרה ואינו ניזוק בחזרה לכך הזהר להם שלא יפסעו פסיעה גסה ולפמ"ש לעיל דכל עיקר אזהרתו למהר ההליכה למצרים מפני שכבר גלתה השכינה א"כ י"ל דהיינו דווקא בירידתו למצרים שהוא מקום גלות השכינה אבל בעלייה לא"י אל יפסיעו פסיעה גסה

בפסוק ויגידו לו לאמר עוד יוסף בני חי יש לפרש מלת לאמור שהוא מיותר הוא רמז למשאחז"ל שציוה לסרח בת אשר לבשר אותו שלא להבעיתו פתאום וזהו שפירש"י במשלי מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק ופירש"י דקאי על בשורת יעק' והיינו כמו שהוא סכנה ליתן מים קרים על נפש עיפה מרוב החמימות פתאום והיינו לאמור ע"י שליח והיינו דכתיב וכי הוא מושל ולא אמר והוא מושל אלא לחלק דעוד יוסף חי אמרו ע"י שליח וכי הוא מושל אמרו הם בעצמם ולפי מה שאמר בזוהר דמה שאמרו יוסף חי דהיינו שעומד בצדקו והוא נסיון בהיותו בארץ טמאה ויותר מזה כשעלה לגדולה להיות מושל בכל ארץ מצרים אפ"ה עמד בצדקו והיינו דאמרו שעמד בצדקו מתחלתו ועד סופו אף כי נעש' מושל וגו'

בפסוק ויאמר אלהים במראות הלילה יעקב יעקב וגו' ויאמר הנני כבר כתבתי לעיל בפ' וישלח בפ' לא יקרא שמך עוד יעקב כי בהיותי בא"י היו בו כח לשבר השטן ורומז ע"ז מספר שם ישראל שהוא כמספר יעקב ושטן אבל בהיותו בח"ל צריך להגביר על השטן בשני פעמים יעקב כמ"ש האר"י ז"ל דשני פעמים יעקב הוא מספר השטן והבטיחו שיהא עמו בעזרו כשאחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה בעזרו לא הוי יוכל לו ומה שאמ' ואנכי אעלך גם עלה יש לפרש ע"פ משאחז"ל שירידתו למצרים היו להוציא ניצוצות הקדושת והוא משאחז"ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים והיינו דאמר אעלך גם עלה שיתוספו עליו בעלייה וירידה הוא צורך עליי'

בפסוק ויאסור יוסף מרכבתו וגו' וירא אליו ויפול על צואריו אי' במדרש מלמד שאביו של אדם כמלכו יש לפרש לפי שאותו שעה היו זמן ק"ש כפרש"י שיעקב לא נפל על צואריו לפי שקרא ק"ש ומסתמא גם יוסף הי' נזהר לקרות בזמנו אלא שהפסיק מפני היראה כדאי' ר"פ היו קורא שואלין מפני היראה פרש"י שלא יהרגנו וכתב הרא"ש דהיינו מורא אביו והיינו דאמר ללמדך שאביו של אדם כמלכו