פנים יפות בראשית פט

שהוא חיות האמיתי כדכתיב ותחי רוח יעקב אביהם היש בו עוד חיות מרוח הקודש ויש להבין מלת עוד וכן אמר יעקב רב עוד יוסף בני חי ואמר אחרי ראות פניך כי עודך חי כי מצינו שעוד הוא לשון תוספת כדכתיב לא ישים על איש עוד והוא נקרא תוס' רוח חיים ועד"ז פירשנו מה שאמר דוד המלך ע"ה הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי שהוא בחינות נפש רוח ותוספות חיות נשמה יתירה כמ"ש החכמה תחי' את בעליה ועל בחינות הנפש אמר הללו נפשי ועל בחינות רוח ונשמה שנקראים רוח חיים אמר הללו ה' בחיי ויש להבין בזה מ"ש כל השומר שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כי בשבת נותנין לו תוספת נשמה יתרה שהוא בחינות החכמה שאין לה גבול ומיצר ועל בחינת נשמה יתיר' שהוא ת' אמר אזמרה לאלהי בעודי ר"ל בתוספת נשמה יתירה

בפסוק ויאמר להם אני יוסף אחיכם אף שכבר אמר להם אני יוסף אלא שאמר להם שעומד עדיין בקדושתו אשר היה בא"י בשעת מכירתו והיינו דאמר להם ועתה אל תעצבו שלא יתעצבו בירידת הגלות למצרי' כי יכולי' לעמוד בקדושתן והיינו כפרש"י שהרא' להם ברית מילה והיינו שלא פגם בברית שהיא מידתו של יוסף כידוע והיינו דאמר להם אל יחרה בעיניכם כי מכרתם אותי הנה שלא ידאגו פן יטמאו בטומאת מצרים שנקרא ערות מצרים כידוע שהיו שטופי זמה כי למחי' שלחני לתקן מדת הברי' וע"י זה גרם שלא נתערבו באמ' בזימתם כמו שהעיד עליהם הכתוב שבטי יה עדות לישראל והיינו דאמ' כי פי המדבר אליכם שהוא ברית הפה המכוון לברית המעור כידוע ולפי פשוטו מה שאמ' ואתם אל תעצבו מפני שהמכיר' לא היו בהסכמ' כולם שהרי ראובן בני השפחות היו שלימים עמו כפירש"י בפ' שמעון ולוי אחים וגו' לכך אמר אל תעצבו על שמעון ולוי ויהודה שהם היו עוסקין במכירתו ואמר אל יחר בעיניכם שלא ירגזו אחרים עליהם כמו שפרש"י בפ' אל תרגזו בדרך ואמר להם שאין להם להתעצב ולא לרגז על זה כי הוא הי' לטובתם מאת ה' ובזוהר פ' לך לך אי' שנתגלה עליה' מלכא אילאה ואי' במדרש שפרחה נשמתן ואמר גשו אלי חזרה נשמתן והוא מפני גילוי שכינה כמו שמצינו במתן תורה שפרחה נשמתן והוא התפשטות גשמיות שלהן והיינו דכתב ולא עמד איש אתו וגו' שנתפשטה מבחינות אנושית והיינו דאמר והגדתם לאבי את כבודי ואת כל אשר ראיתם והיינו שראו גילוי שכינה והודיע לו שכבר גלתה שכינה ואפשר דהיינו דאמר עיניכם רואת כי פי המדבר אליכם כמו שמצינו במ"ת וכל העם רואי' את הקולות שראו את הנשמע וכן בהתפשטות הגשמיו' ראו את הדיבור

בפסוק וכלכלתי וגו' פן תורש אתה וגו' לפי פשוטו הוא טעם להתיר יציאתו מא"י לח"ל שמותר לצאת מפני הערבון כשאחז"ל ולפמ"ש שהודיע לו שכב' גלתה שכינ' עמו ולכך היתה הברכ' מצוי' אצל יוסף בכל מקום שהי' היינו דאמר כיון שהשכינה מסתלקת מא"י אין הברכה מצוי' שם ע"כ לא יקשה בעיניך עקירתך משם כי כל זה בחרתי מעוני

בפסוק ואתה צווית זאת עשו מה שאמר לו בלשון ציווי מפני שכל כוונת פרע' הי' להורידו למצרי' כי בעבורו יתברך הארץ כמו שמצינו באמת ביעקב כיון שבא למצרים באה ברכה לרגליו כפרש"י

בפסוק ולמה נמות וגו' תן זרע וגו' והיינו דאמר ואכלו את חלב הארץ כמו שמצינו בתרומת ומעשרות דכתיב בהרימכם את חלבו ממנו וגו' שבשכר זה באה הברכה וכן מצינו במלאכי בפסוק ואמרתם הנה מתלאה וגו' אם לא תשומי על לב וגו' הרי שאם אין נותנים מן המובחר בא מארה והיינו דאמר כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא י"ל שכל טוב ארץ מצרים הוא בשבילכם

בפסוק ולבנימין נתן ג' מאות כסף וחמש חליפות שמלות אחז"ל במגילה דף ט"ז אפשר דב' שנצטער בו אותו צדיק וכשל בו וכו' א"ר בנימין רמז רמז לו וכו' ולא תירצו על ג' מאות כסף ולפי פשוטו נראה שהוא דמי בושתו של בנימין שחשד אותו בגניבה ורצ' ליקח אותו לעבד והוא דקי"ל המבייש ת"ח נותן לו ליטרא דהבא וכתב הסמ"ע שהוא ל"ו דינר' זהב ודינר זהב כ"ה דינרי כסף עולה תשעה מאות דינרי כסף ואי' בבכורת דכל כסף האמור בתורה הוא סלעים וסלע דאורייתא הוא ג' דינרין ושליש נמצא ששלש מאות כסף עול' אלף