פנים יפות בראשית פח

פרשת ויגש

בפסוק ידבר נא עבדך דבר באזני וגו' כי כמוך כפרעה ויש לפרש מפני שעד עתה לא היו מדברים עמו אלא ע"י המליץ כדכתיב והמליץ בינותם והיו סבורים בראותם קירוב של יוסף בסעוד' שהמליץ בינותם הוא המרשיע ואף שאמרו מושל מקשיב כל משרתיו רשעי' וכן להיפוך כדאי' בחולין דף ד' ע"ב גבי אחאב ויהושפט דעבדי דאחאב רשעים דמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים ועבדי יהושפט צדיקים כדאית' שם הא לדבר אמת כל משרתיו צדיקים מ"מ י"ל כיון שהוא עצמו היה תחת ממשלת פרעה היו עבדים נגררים אחר פרעה שהי' עיקר המלכות כדכתיב רק הכסא אגדל ממך וכן משמע שם בחולין דמאי מקשה דלמא גברא דעובדי' זבח ואכלי גברי דיהושפט כי מסתמא היו לעובדי' עבדים המשרתים אותו אלא כיון שהוא היה נכנע לאחאב גם עבדיו היו נגררים אחר אחאב כה"ג אי' בגיטין דף כ"ט שאפילו עשה השליח כמה שלוחים ואמרו שלוחו של אדם כמותו כולם נגררים אחר המשלח הראשון ולא אחר השליח וז"ש ידבר עבדיך באזני אדני שרוצים לדבר בלא מליץ אלא עמו ממש מפני שהמליץ שאתה סובר שהיא כמוך אינו כן אלא הוא כפרעה, ולפי פשוטו יש לפרש שטענות יהודה שאם ישאר בנימין במצרים ולא יראה אותו יחשוב בלבו כל שעה כאילו הוא מת שכן היה אצל יוסף שמיד שיצא ממנו היה חושש שמא מת והיינו דאמר ויצא הא' מאתנו ואומר אך טרוף טורף שכיון שיצא ממנו הי' חושב כל שעה אולי טורף ע"כ אי אפשר להניחו אצלך והיינו דקאמר הנער אינינו אתי ונפשו קשורה בנפשו כי ידאג על חיי נפשו ורש"י ז"ל פירש אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך ענינו אעפ"י שאמר אל יחר אפך הוא ע"ד שכתבנו לעיל בפ' עד שוב אף אחיך ממך כי סימן זה מסר לו שכל זמן שתהא חמת עשו עליך לא יסור אפך ממנו וזה שאמר כשיחרה אפך ועי"ז תקניטני כמים הפנים אל פנים ומה שאמר ואחיו מת כבר כתבנו לעיל שכל זמן שהי' יוסף בבית האסורים בצער בזכרו אהבת אביו לא היו יעקב מתנחם אבל אח"כ שעלה לגדולה כתיב כי נשני כל בית אבי אז כמים הפנים וכו' היקל אבילות אצל יעקב וסברו שמת וכן אמר יעקב לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והיינו משום שהוקל אבילות אצלו וסבר שאם הי' חי לא היה מקבל תנחומין והיינו דאמר בתר הכי ויצא הא' מאתי ואומר אך טרוף טורף יש לפרש שיצא הגעגועים הראשונים מאתי ואחשוב אפשר שמת

ויש עוד לפרש מה שאמר אך טרוף טורף ע"ד שאמרו בנימין נקרא טורף שהשכינה בחלקו של טורף וכן היא באמת שעשר' בנים שהיו לבנימין היו מחלקו של יוסף כשאחז"ל שהי' ראוי' לצאת מיוסף י"ב שבטים והי' סבר יעקב שכל הי"ב יצאו מבנימין והיינו דאמ' אך טרוף טורף שאני סוב' שבנימין יקבל כל חלקו של יוסף ויהא נחש' בעיני כאילו יצאו מיוסף אבל עדיין לא ראיתיו שעדיין לא נולדו כולם והיינו דאמר ולקחתם גם את זה והורדתם וגו' שלא יהא לו נחמה על יוסף

בפסוק כי עבדך ערב הנער וגו' כי איך אעלה אל אבי צריך להבין מה הוצרך לומר איך אעלה הלא כבר נתן טעם שהוא ערב את הנער יש לפרש משום דקי"ל דנידוי יש לה התרה ע"י פתח כמו נדר א"כ אף שאמר וחטאתי לאבי כל הימים הי' ליוסף טענ' לומר שיוכל להתיר את הנידוי ע"י פתח שאם הי' יודע שיגנוב ויתחייב בנפשו ע"ד זה לא קיבל עליו אבל כיון שאחז"ל בנדר שהו' לטובת חבירו אינו יכול להתיר אלא בפניו ע"כ אמר איך אעלה אל אבי וכיון שאי אפשר לעלות אל אבי אינו יכול להתיר הנידוי

ויתן את קולו בבכי יש לפרש ענין הבכי שהי' יודע שירדת מצרים הוא התחלת הגלות שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים וכפירש"י בפ' ויפול על צוארי בנימין אחיו שבכה על שני מקדשים שכל הגליות נגזרו בבין הבתרים כשאחז"ל וגם לרבות ארבע מלכיות וכבר כתבנו לעיל שבירידת יוסף למצרים גלתה עמו שכינה כדכת' ויהי ה' את יוסף וגו' ולכן נסתלקה השכינה מיעקב עד ששמע מיוסף וקיבל עליו הגלות לירד למצרים אז שרתה עליו שכינה כדכתיב ותחי רוח יעקב אביהם כי אז נגמר הגלות בירידת יעקב כדכתיב ואנכי ארד עמך מצרים והיינו דאמר העוד אבי חי אעפ"י שכבר שמע שהוא חי אלא שאמר להם על רוח הקודש