פנים יפות בראשית פו

הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל הרי שמלת המורא הוא תיבה שמינית בסוף הפסוק ורמזו על זה כי במצות המורא יכול לפאר את עצמו והוא רמז שמיני שבשמינית, ומה שאמרו לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר הוא ענין מה שאמר רבי"ז לתלמידיו יהא מורא שמים שלא יעבור עבירה בסתר ויאמר מי רואני אמנם עיקר הטעם כי היראה אין בו התפארות אלא המאמין בה' ב"ה וב"ש מי לא יירא כדכתיב הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את מקנהו והמעלה בזה האמונה בה' ב"ה וב"ש שבידו לשלם לאיש כמפעלו כדכתיב ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ומשה עבדו דזה ודאי מותר לפרסם שהוא מאמין בה' באמונה שלימה

בפסוק אחיכם א' יאסר בבית משמרכ' וגו' יש לומר שהי' כוונתו שישאר א' אע"פ שהי' בטוח שיצטרך לבא ע"כ מפני הרעבון שהי' מתירא פן לא יכיר את בנימין שהניחו בלא חתימ' זקן ואולי יביאו לפניו אדם אחר והי' רוצה לנסות כשיבוא יביאהו למשמר אצל שמעון ויבחין בהכר' שמעון אותו אבל באמ' לא הוצרך לזה כיון שהכירו כדכתי' וירא יוסף אתם את בנימין שהכירו כנ"ל ומ"ש גם דמו הנה נדרש כתב הרמב"ן שחששו כי יתכן שמת וכו' וכבר כתבנו בפ' וישב בפ' וימאן להתנחם שמשע' שיצא יוסף מבית האסורין ושכח את בית אביו כדכתיב נשני כל בית אבי אז כמים הפנים אל פנים הוקל אצל יעקב ולכך סברו שמת יוסף לכך קיבל יעקב קצת תנחומין לכך אמרו בפ' ויגש אחיו מת והיינו דאמרו וגם דמו הנה נדרש שהם חייבים וגרמו מיתתו והגורם חייב בדיני שמים

בפסוק ויפתח האחד את שקו וגו' פירש"י א' הוא לוי ועיין ברמב"ן שדקדק מציאת הא' ע"ש ונרא' לפירש"י שרצה לצער את לוי יותר מכולם כי הם מצוקים לו כדכתיב ויאמרו איש אל אחיו כפירש"י ולכך אסר את שמעון ואף שהשיב הכסף לכולם הי' סובר שאין בזה צער דיסברו שמטמון הוא כדקי"ל בח"מ ס"י רס"ב ס"י י"ז הלוקח פירות מהתגר שלוקח מאנשי' הרב' הרי אלו שלו אבל זה שייך באם הוא נמצא בתוך התבוא' אבל בפי אמתחת כיון שהיא למעלה מתבוא' ידע כיון שהיא נראה לעינים שהכוונ' למצוא עלילה ולכך כתיב ויחרדו איש אל אחיו אף שהם לא ידעו משנאתו אותם הי' סבורים על כי אמר להם יוסף כי שמעון ולוי הרגו שכם כפ' רש"י ע"כ חשב' למרגלי' וכיון שרא' שאסר את שמעון וללוי העליל ע"כ חרדו עליה' אבל באמת כשבאו לביתם כתיב ויהי הם מריקים שקיהם וגו' ויראו צרורת כספיהן וגו' ואף שהי' בתוך שקיהם בתוך התבוא' מ"מ הכירו בס"י הצרור כדאיתא בש"ע שם אם צרורים הם חייב להכריז שהקשר סימן ובזה מובן מה שאמר יעקב אח"כ ושנ' את אחיכ' אחר ואת בנימין ולא אמר שמעון וכמו שדקד' הרמב"ן ולפמ"ש י"ל שהי' חוששים שיקיים דברו להניח את שמעון כאשר הבטיח בהביא' את בנימין אבל חששו שיעליל על לוי כיון שנמצ' ששם כספו בפי אמתחתו כדי להעליל עליו לכך אמר ושלח לכם את אחיכ' אחר סתם

בפסוק ויאמר ראובן שני בני תמית וגו' פירש"י לא קיבל דבריו של ראובן אמר בכור שוטה הוא זה וכו' אי' בזבחי' כשהי' אומרים לפני ר' טרפון דבר שאינו הגון היה אומר לא ירד בני עמכם פי' כמו שלא השיב יעקב על דברי ראובן שאמר שני בני תמות כך לא היה הוא רוצה להשיב על דבר שאינו הגון וי"ל מה שאמר בכור שוט' הוא זה ענינו לפי מה שפירש"י בד"ה אותו שכלתי' שחשד אות במכיר' יוסף והשיב ראובן שחשד אותו יות' שכבר כתבנו למעל' שהשנא' הי' מחמת לקיחת הבכור' מראובן והיו סבר שיתנ' לבנימין לאהב' בני רחל ואם לא יהא בנימין יחזור לו הבכור' וכיון שמצינו שאמ' ליוסף בענין הבכור' ששני בניו אפרי' ומנשה יתחלקו לשבטים לכך אמר שאין לחשוד אותו בשביל הבכורה כיון שנתן את שני בניו בערבות וע"ז אמר שהוא שטות שאם יחזיר הבכורה אליו הרי הם בניו כדכתיב שני בניך לי הם כראובן ושמעון וגו'

בפסוק ויהי כי באנו וגו' כספינו במשקלו וגו' יש לומר שזהו סימן שהוא כספינו כדקי"ל דמשקל הוי סימן גם י"ל שלא יאמר ויחשוב דמסתמא נשאר להם כסף מעט ושרתה בו ברכה ונתרבו על כן אמרו כיון שהי' כספינו במשקל וכל דבר המדוד ונשקל אין הברכה שרוי' בו כשאחז"ל בברכות מדד ואח"כ התפלל הרי זה תפלת שוא.