פנים יפות בראשית פה

חשש ע"י הזכרת עונותיו יתחייב מיתה וז"ש ונחיה ולא נמות

בפסוק ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים וגו' ויוסף הוא השליט וגו' פי' הרמב"ן שבאו לפניו בעבור כולן ובאמת מוכח כדבריו שאחז"ל ויכר יוסף את אחיו שיצא בלא חתימת זקן אף שיששכר וזבולן לא היו גדולי' מיוסף כ"א מעט אלא שהכירם מחמת שבאו עם אחיו ביחד ואולי לא היו בתוך הבאי' לא הי' מכירן וכן צ"ל גבי בנימין דכתיב וירא יוסד אתם את בנימין אף שהי' צעיר ממנו אלא שהכיר אותו מחמת שהיה עם אחיו

ומ"ש ויתנכר אליהם פי' הרמב"ן ששינה עצמו שלא יכירהו ואפשר לפרש שהתנכר אליהם במה שלא דיבר עמהם בעצמו שלא יכירהו בקול כשאז"ל בטביעות עינא דקלא וגם לא דיבר עמהם בלשון עברי כפירש"י לקמן בפ' כי פי המדבר אליכ' בלשון הקודש ומה שפירש"י בפ' הוא אשר דברתי שנים מכם הרגו שכם לפי שסבר שגם הם מסופקי' הי' שמא לא יכירהו וחקרו בכל השווקי' על עבד שהו' מהול כמו שפירש"י בפ' ויגש בפ' גשו נא אלי שהראה להם שהוא מהול לכך אמר שהם רוצים לעשות כמו שעשו בשכם שע"י המילה באו במרמה כי אולי נודע להם שיוסף גזר על מצרים להמול לכך חקרו על זה ומה שאמר להם מרגלים אתם וגם העליל עליה' בגניבת הגביע וגם הפחיד אותם בהשי' כספם כמו שאמרו להתנפל עלינו ולקחת אותנו לעבדים כל זה היה מדה נגד מדה שגנבוהו כמו שאמר כי גנב גנבתי וגם מכרו אותו לעבד וחשדו אותו שהולך רכיל שמוציא' דיבה עליהם ונקרא מרגל כפירש"י בפ' לא תלך רכיל וכן מוציאי דיבת הארץ רעה נקראו מרגלים וכל כוונת יוסף היה לתקן בזה חטאם והיינו דאחר שאמרו לו הא' אינינו אמר הוא אשר דברתי מרגלי' אתם בשביל זה חשב אות' כמרגלי' כנ"ל

בפסוק פן יקראנו אסון וגו' איתא בכתובו' ד' למ"ד יעקב כי אזהר אחרי' וגנבי ואציני פחים אזהיר והנה מה שאמרו ארי' וגנבי י"ל לפי שנסתפק יעקב ביוסף על ארי' וגנבי כדכתיב ואומר אך טרוף טורף ולקחתם גם את זה וקרהו אסון וגם נסתפק שמא גנבהו כדכתיב כי גנב גנבתי מארץ עברים אבל מ"ש על צינים פחים הוא מצד הסברא ואולי מה שנתיירא בזה יותר משאר בניו מפני שלא נסתה כף רגלו כשאר אחיו וראוי לחוש פן יפגעהו מן המקרים יותר מן המורגל ללכת והיינו דמייתו שם מקרא דצינים פחים שומר נפשו ירחק מהם דהיינו השומר נפש שלא נסה ללכת אנה ואנה צריך להרחיק יותר משינו אויר

בפסוק את אלהים אני ירא מכאן למדו חז"ל שמותר להתפאר א"ע במצות יראת ה' אף דבכל המצות כתיב הצנע לכת עם ה' אלהיך שראוי לכל אדם להסתיר מעשה מצותיו מ"מ גבי ירא' יכול לפא' עצמו כמו שמצינו גבי יוסף שאמר את האלהים אני ירא והן פי' התרגו' סוף ויחי התחת אלהים אני ארי דחלא דה' אנא ואולי הטעם כי כל המצות הם בסיועת השי"ת כמ"ש הבא לטהר מסייעין אותו משא"כ ביראה כדכתיב מה ד' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ואחז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"כ אין להתפאר בשאר מצות כיון שהם בסיועת השי"ת כמ"ש בפ' לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי כל תשלום שכר של כל המצות הוא מצד החסד כאלו הוא מעשה אדם עצמו ובאמת הוא בסיועת השי"ת ואפשר לפרש בזה מה שאמרו אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא וכו' ע"מ שלא לקבל פרס ויהא מורא שמים עליכם דבכל הדברים שאדם עושה אין צלו אלא תשלום מחצית השכר כיון שהי' בסיועת השי"ת וזהו פרס לשון מחוה משא"כ במה שיהא מורא שמים עליכם הוא דבר שלם שאין (בו סיוע כדכתיב מה ה' שואל מעמך כנ"ל וי"ל דהיינו דכתיב והצנע לכת עם אלהיך כענין שאמרו בנח את אלהים התהלך נח שהיה צריך סעד לתומכי ע"כ אמר שראוי' להצניע מעשיו לכת עם אלהיך כיון שהיא הליכה בסיועת הש"ת משא"כ ביראה וכבר פירשנו בזה מה שאמר הוי ערום ביראה שבכל המצות ראוי' להעלים ולהלביש שלא יראו ב"א מעשיו משא"כ ביראה א"צ להעלים ולהלביש אפי' לפאר מותר והיינו לשון ערום בלי לבוש, ועוד יש לפרש דרך רמז מה שאחז"ל בגסות רוח שמותר לת"ח בשמיני שבשמינית שרומז על שמונה פסוקים שבסוף התורה שכתבם משה בדמע כדאיתא בפ"ק דב"ב והנה מסיים בפסוק השמיני המורא