פנים יפות בראשית פד

אידם דאסור לשאול בשלומם וכיון שאותו יום עשה משת' לכך נמנע לברכו

בפסוק ויאסף יוסף בר עד כי חדל לספור כי אין מספר י"ל מפני שאח"ז אין הברכה שורה בדבר המדוד ומנוי וכיון שמצינו ביוסף שהיה הברכה שורה בהיותו בבית פוטיפר כדכתיב ויברך ה' את בית המצרי וכן בהיותו בבית הסוהר דכתיב את כל אשר עושים שם הוה היה עושה ופי' התרגום על מימרי' הוי מתעביד פי' שראה שהברכה היה שורה בכל אשר הי' עושה עפ"י דיבורו וידע שר בית הסוהר דבמימרי' הוי מתעביד ולא עפ"י דרך הטבע וכן בכאן היתה הברכה שורה בתבואה אשר אסף וכל זמן שספר לא היה הברכה יכולה לשרות בעבור שמדדו עד כי חדל לספור אז באמת היה כ"כ רב כי אין מספר והיינו דכתיב כחול היום אף שהוא מן הנמנע לצבור הרבה כחול הים אע"כ שהיתה הברכה שורה בהם ואינו מן המנין כלל, ועפ"ז יש לפרש הח דאמרינין בפ' במה מדליקין מאי ממעט ממעט זמן ולמעט נס ומשני נס כל יומי איתא וצריך להבין דאף שכ' הט"ז דגם ביום ראשון הי' נס אף דקאמר דלא היה בו להדליק אלא יום א' משמע שהי' נמדד להדליק בו יום א' אלא דלא היתה הברכה יכולה לשרות על כלי ריקן וע"כ נשאר בו מעט בכלי ביום הראשון ואכתי לא מתרצי דמה הוי ס"ד דביום הראשון היה נס יותר משאר הימים מדמקשה ונמעט נס ונראה הטעם משום דביום הראשון היד מדוד ולא היתה הברכה מצוי לשרות בו כיון שהיה דבר המדוד משא"כ בשאר הימים כיון שנחסר ביום הראשון ולא הי' מדוד מה שיש בתוכו מצוי הברכה לשרות בו ואפ"ה קאמר קאמר נס כל יומי איתא דהברכה עצמה הוא הנס

בפסוק כל אשר יאמר לכם תעשו וגו' והרעב הי' על כל פני הארץ פירש"י אלו עשירים וכו' מ"ש עיין ע"ש הרמב"ן בזה ונראה כי באמת אמר הכתוב בפ' ויגש ויתום הכסף וגו' ותתום השנה ההיא ויבואו אליו בשנה השנית וגו' משמע שבשנה ראשונה תם הכסף מכל מצרים ובאמת היה ראוי' שהענים והעשירים יתום הכסף לכל א' כפי הערך עשרו ומי שיש לו עושר היה יכול להתקיים יותר אלא הענין הוא שהי' יוסף אומר שאינו מוכר לכל א' די מחסורו אלא חשב כל הנפשות שהי' במצרים כפי שצריכים בכל חודש ולא היה מוכר אלא כשהם ביחד והי' צריכים העשירים לשלם שיספיק אף לנפשות העניים וזהו שאמר פרעה אשר יאמר לכם תעשו דהיינו כשצעקו העניים לפרעה כשכלה להם הכסף אמר לכו אל יוסף והוא יעשה כדי שיספיקו העשירים לעניים ולא מכר להם אלא כולם ביחד והיינו דכתיב ויפתח יוסף כל אשר בהם וישבור למצרים שפתח האוצרות למכור לכולם כא' ויש לפרש ויפתח יוסף כל אשר בהם קאי על אוצרות שהיה מסוגרים אצל עשירים והוא פתח אותם ע"י שהיה צריכים ליתן מפני רעבון וע"ד הרמז כי כל כוונת יוסף היה בזה להוציא ממצרים כל ניצוצות הקדושי' שהי' סגורים בהם

בפסוק ויאמר יעקב למה תתראו וגו' עיין פירש"י למה תראו עצמיכם לפני ישמעאל ועשו שבעים וכו' והרמב"ן תמה עליו למה דוקא עשו וישמעאל ונראה לפי שענין היזק הראי' כשאחז"ל שלא יהא שדך סמוך לעיר והוא כי ברכת יצחק ליעקב ברוב דגן ותירו' היינו שתהא הברכה מצוי בו לרוב ועשו קינא ליעקב בעבור שקיבל הברכות כפירש"י בפ' וישלח בפסוק ויהי לי שור וחמור אבא אמר מטל השמים וכו' וכן ישמעאל קינא על שמסר אברהם הברכות ליצחק וכיון שראה שהברכות מצויות ביעקב יותר מכל הארץ יקנא אותו במה שלקח מהם הברכות ויזיקו לו בהיזק ראיי' המונע את הברכה, ויש עוד לפרש ע"ד שאחז"ל בשבת דף ל"ב הסומך על הנס מזכירין לו עוונתיו, ושמעתי לפרש מ"ש האלמנה הצרפית לאלי' מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר עוני להמית בני מפני שאמר לה אליהו עשה לי משם עוגה קטנה והוצאתי לי ולך ולבנך תעשו באחרונה והנה עוגה זאת הי' בלי נס ואמר שזה תתן לו ומה שיהיה עפ"י הנס תאכל היא ובנה וכיון שסמכ' על הנס הזכירו עונתיה ועי"ז מת בנה והיינו דאמרה מה לי ולך למה אמרת לי ואח"כ לך שזה גרם לי להזכיר עוני שסמכתי על הנס וגרם להמית בני, וכן יש לפרש כאן שאמר יעקב למה אתם סומכין על הנס שתתראו להזכיר מעשיכם לפני הקב"ה לראות אתכם אם אתם ראוים לנס ובזה יש