פנים יפות בראשית פג

יוסף כיון שישראל נידונין בתלת שעה קמייתא ע"כ לא היה זמן דינו עד הבקר לכך באותו שעה הוצרך לפעם רוחו

בפסוק ועל השנות החלום וגו' יש לפרש מפני שענין הדבר בחלום שרואה אדם בעולם העליון הוא עיון יותר אמיתי שכל מה שקרוב לעוה"ז יתערב בו כמה שקר אבל יכול להיות שיבוא לעת רחוק אבל אם אדם רואה חלום בעולם התחתון הוא קרוב להיות קיים והנה פרעה ראה אותו בתחלה בעולם העליון והוא סימן לאמיתו' הדבר וזהו כי נכון הדבר מאת אלהים בלי תערובת שקר ואח"כ ראה אותו בעולם התחחון והוא פי' שממהר אלהים לעשות ע"כ לא ראה אותו בחלום א' אלא ב' פעמים וזהו שאמר פעמים כי נכון הדבר שאמ' הוא וגם ממהר האלהים לעשותו

בפסוק ואין פותר אותם לפרעה י"ל לפי פירש"י שלא היה לו קורת רוח בפתרונם שהיה אומרים לו שבע בנות אתה קובר י"ל שהוא דבר רע לא רצו לומר לפרעה אלא אמרו לאדם אחר כאדם התולה קללתו בחבירו ומזה הבין פרעה כי מלבם הוציאו דבריה' ואין דרך פתרון האמת שהוא קצת דרך נבואה להסב הדיבור באדם אחר כמו שמצינו בדניאל שאמר בתחלה חלמי' לסנאך ופשרא לערך ואח"כ אמר לו הפתרון כנגדו ממש וזהו שאמר ואין פותר אותם לפרעה שלא אמרו הפתרון לפרעה

בפסוק ועתה ירא איש חכם ונבון וכן אמר פרעה אין נבון וחכם כמוך פירש"י לבקש נבון וחכם שאמרת אין נמצא כמוך וענינו כי נבון הוא המבין דבר מתוך דבר והחכם הוא להתחכם עם יעשה ההבנה בזה אף כי הדבר פשוט לאסוף תבואה משני השובע לשני הרעב אך אם הדבר ידועה ומפורסם שצריך להצניע התבואה משני השובע לשני הרעב ממילא גם בשני השובע התבואה ביוקר ואין זה שני שובע וכן הי' באמת שכל מצרים היה מצניעים תבואה אלא שנרקבה כפירש"י

בפסוק כל אשר יאמר לכם תעשו וכיון שהי' דרך התבואה לירקב ולא היה יכולין להצניעו ע"כ היה שבע שני שובע וזהו שהוצרך לנבון להבין זה ואח"כ עי"ז יתחכם לעשו' בענין שלא ירק' וכן עשה יוסף באמת כדאיתא במדרשות ובזה מובן מה שכ' הרמב"ן שלקח יוסף התבואה בזול והוא מה שראו שנרקבת אצלם מכרוהו בזול הרבה

וע"ד הרמז כי כל כוונת יוסף הי' ללקט ניצוצות הקדושות שנפלו במצרים והם עשרה בחינות כידוע ולקח ז' תחתונית בשבע ימי הרעב והעלה לשלשה ראשונות שהם בחינות נבון וחכם לכך צבר בר כחול הים וגו' רומז על בינה וכתיב ויפתח יוסף כל אשר בהם רומז לנקודת פת"ח שהוא נקודת חכמה שהעלה שם ומשם העלה לנקודה ראשונה שהוא נקודת קמץ לכך כתיב ותעש הארץ לקמצים וירמז בזה למה דכתיב בתרי' וליוסף ילד ב' בנים כי מנשה רומז לאחורי חכמה כמ"ש לעיל בפרשת וישלח בפ' ואחות לוטן תמנע ואפרים כי הפרני אלהים רומז לבינה הנקראת אלהים ומשם פרין ורבין ישראל ואולי נרמז זה בגדולת יוסף כי נתינת טבעת היא בחי' מלכות כידוע וילבש אותו בגדי שש רמז לשש קצוות וירכיבהו במרכבת המשנה רומז לבחי' דעת רביד הזהב בחי' בינה ואברך רמז לחכמה כדמתרגם דין אבא למלכא בחינה ראשונה לא נתן לו כדכתיב רק הכסא אגדל ממך לכך אמר ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו וגו'

בפסוק ויקרא את יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת וגו' י"ל חיבור הפסוק מפני שכבר יצא הקול על יוסף כפירש"י בפ' וישב בפ' אחר הדברים אחר שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כל וכו' ואחז"ל בסוף פ"ב דיבמות דף כ"ו הנטען על אשה אסור בבתה והיה אפשר שיחזור ויחזיק בזה את הקול שהוציאה עליו לכך הזהיר שלא ידבר ממנו מאימת מלכות כדכתיב גם בחדרי משכבך מלך אל תקלל לכך קרא שמו צפנת פענח כדמתרג' דגליין לי' דמטמרין ויפחדו לדבר ממנו אפילו בהסתר ואחר כך השיאו בתה

בפסוק ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור וגו' פירש"י כדרך כל הנפטרים מלפני מלפני המלך וכו' והרמב"ן כתב בפ' ויגש בפ' ויברך יעקב את פרעה כי כן דרך הזקנים וחסידי' ליתן ברכה וכו' ע"ש ולדעת רש"י י"ל הא דלא כתיב גבי יוסף ויברך משום דכתיב מקץ שנתיים דהיינו שתי שנים מיום הולדת פרעה ואמרינן במס' ע"ז דיום לידה הוא יום