פנים יפות בראשית פב

אליו כדאיתא ביומא שבכל יום לבשה לו בגדים אחרים כדי לפתותו התרחק עמה בכל פעם יותר ולא רצה להיו' עמה בחדר א' והיינו דאמ' ויהי כדברה אליו יום יום ר"ל כפי שנתקרבה יותר ולא שמע להיות עמה בחדר א' אף שלא נאסר עדיין היחוד והיינו דאמר אח"כ כהיו' הזה שסבר יוסף שגם היא אינה בבית כי הי' יום צחוק שלהם כפירש"י ע"כ בא הביתה

בפסוק ותתפשהו בבגדו לאמר וכו' וינס מלת לאמר הוא מיות' דהל"ל ותאמר כדלעיל ותאמר שכבה אלא שהוא מוסר השכל שלא רצה להשהות בבית עד שאמרה אלא כיון שראה שתפסתו בבגדו הבין שרצונה לאמר לא הספיק להמתין עד שאמרה ועזב בגדו בידה ולא הספיק להוציאו בכחו מידה כי ענין הניסה הזה כמשאחז"ל שזה ענין התגברות על יצרו להיות בורח במהירות האיפשרי כדי שלא יגבור עליו יצרו והוא משאחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ ענין פגיעה זו שלא ישהה אלא בפגיעתם מיד יבר' וימשכהו לבה"מ

בפסוק הלא לאלהים פתרונים יש לפרש כפשוטו כי הם לא רצו לספר לו כי סברו שכל החלומות אחר הפה ולא היה לפניהם אוהב שיפתור אותם לטוב לכך אמרו ואין פותר אותם לטוב לכך אמרו ואין פותר אותם כי סברו מחמת שהוא עברי ששונאים למצרים יפתור אותו לרעה וע"ז השיב הלא לאלהים פתרונים וביד ה' הוא ואין לכם לירא מפתרון הפה והאמין שר המשקים לספר לו אבל שר האופים לא רצה לספר עד ששמ' שטוב פתר לשר המשקים והיינו דכתיב וירא כי טוב פתר אבל באמת לאחר זמן כתיב ולא זכר שר המשקים וישכחהו דהיינו שכחת הלב כדאמרינן פ"ב דמגילה זכור בפה ולא תשכח בלב והוא היפוך מ"ש יוסף וזכרתני אתך ופי' הרמב"ן שיכנוס הזכירה בלבו וכו' כשסיפר לפרעה ושם אתנו נער עברי סיפר בגנותו כפירש"י שם ואיפשר שמה שאמר ויהי כאשר פתר אותי השיב על כני קאי על יוסף שאמר שאין בו חכמת אלהים אלא לפי הפה וזהו כאשר פתר כן הי' וקאי אותי השיב על כני ע"י יוסף שע"י פתרונו גם שהי' כן ומה שהזכירו לפני פרעה הי' מיראתו שאם יוודע הדבר אח"כ יקצוף פרעה עליו מה שהעלים ממנו בבקשת פרעה הפותרים, ויש לפרש עוד מה שאמר וישכחהו היינו משום דמשמעות הכתוב שעיקר שימש השרים היה ביום המשתה לכך כתיב ויהי' ימים במשמר דהיינו מיום הולדת פרעה דאשתקר עד יום הולדת של שנה זו ולא נמנה אחר בנתי' ושאלתו של יוסף היה שיזכירהו בשעה שיהא לפניו וישקהו ובשנה ראשונה אף ע"פ שזכר אותו בלב לא זכר אותו בפה מפני שהיה בוש כשחזר להתמנות שלו ובשנה שני' נשכח מלבו כי כן דרך שכחת הלב י"ב חודש כמו שמצינו גבי אבידה דתריסר ירחי שתא הוי יאוש כדאיתא בב"מ ובשנה שלישית דהיינו מקץ שנתיים ימים הוצרך להזכירו על ידי חלום פרעה

בפסוק כי גנוב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומ' וגו' כי שמו אותי בבור וגו' יש לדקדק למאי אמר שנגנב מבית העברים וגם אינו מובן לשון שמו שהיא לשון רבים ואולי שסבר שאף שיעלהו מן הבור מפני שלא יהא בירור שעשה מאומה מ"מ יחזיקו פוטיפר לעבד מפני שקנה אותו ע"כ אמר כי אין הקנין כלום כי לא מכר א"ע לו וגם המוכרים שקנהו מיד אחיו הי' שלא כדין ואין הקנין כלום ובאמת משמעות הכתוב וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים היינו שהאמינו הישמעאלי' שבידם למכו' אותו מפני שראו אותו תפוס תחת יד אחיו בבור אבל הוא אמר שהכל הי' בגניבה הן מה ששמו אותי בתחלה בבור והן עתה ע"כ לא היה המכירה כלום וגם פה לא עשה מאומה לכן ראוי שהוצאתני מן הבור לחירות מזה ניכר שנאת שר המשקים אליו שהרי לא מילא שאלתו ואמ' נער עברי עבד לשר הטבחים היפוך שאלתו פרשת מקץ

בפסוק ויהי בבקר ותפעם רוחו כתב הרמב"ן שלא הי' פעימ' רוחו עד הבקר ע"ש וכן משמעות לשון הכתוב ויקץ פרע' והנה חלום שחשב אותו לחלום בעלמא עד הבוקר אז עלה בלבו ותתפע' רוחו ונראה הטעם בזה שלא היה הזמן להריץ יוסף מן הבור עד הבקר מפני שאחז"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורין והנה חלום פרעה על השבע והרעב הי' בלילה מפני שאחז"ל שאומת העולם נידונין בליל' אבל