פנים יפות בראשית פא

אביו והנ' אימא במדרש בפ' ויקומו כל בניו ובנותיו ר' נחמן אמר כמה בנות הי' לו והלא לא הי' לו אלא א' ולואי קוברה אלא שאדם קורא לכלתו בתו יש לפרש מפני שאחז"ל חם הוא אבל יושב אצל המתנחמים כדאי' ביו"ד סימן שצ"ג א"כ על בניו אין לתמום שהרי הם עצמ' ראוים להתאבל שהרי ידעו שבאמת הוא חי ובנימן הי' קטן ולא הי' חיי' באבילות אבל דינה שכבר היתה גדולה הוא עצמה הי' לה להתאבל ולא לנחם כיון שאחז"ל כל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקבר בחייו היינו דאמר דאם קאי על דינה היתה ראוי לקובר' על שנתעצלה באבלו ולנחם אותו אלא באמת לא קאי על דינה אלא על כלותו

בפסוק וירא שם יהודה בת איש כנעני וגו' ואי' בפסחים דף נ' כנען מנלן דאיקרי הגר דכתיב וירא וכו' מאי כנעני אילימא כנעני ממש אפשר בא אברהם והזהיר יצחק וכו' בא יצחק וכו' אלא מאי כנעני תגר דכתיב כנען בידו מאזני מרמה ונרא' משום דאי' במדרש כנען בידו מאזני מרמה זהו אליעזר שהיה שוקל בתו ליצחק אמר אברהם אתה ארור וכו' לפ"ז י"ל דהא דמייתי ראי' מיהודה היו אפשר לדחות דלא הזהירו על הכנענית אלא בלא נתגיירו כמשמעות הכתוב ותהיין מורת רוח אם לוקח יעקב מבנות הארץ כאלה והיינו כנשי עשו שלא נתגיירו והיו מורת רוח ליצחק ולרבקה כפי' רש"י אבל יהודה אפשר שגייר' ונסד' אח"כ כדאמרינן ביבמות דלאו דלא תתחתן ה"ש שאיותן אבל כשנתגיירו אין בו אלא איסור נתינה מדרבנן ודוד גזר עלייהו אלא אי אמרינן דכנען בידו מאזני מרמה קאי על אליעזר מוכח דגם אחר גירות הזהיר דהרי אליעזר כבר נתגייר והיינו דאמר שהיו שוקל בתו ליצחק דכיון שהיא יש לה דין גיורות אף דיש איסור נתינה מ"מ סבר דיצחק יש לו דין בן גר וגיירת דקי"ל קהל גרים לא אקרי קהל ומותר לישא נתינה אף מדרבנן א"כ ממ"נ מוכח אי מקרא דיהודה או מקרא דכנען בידו

בפסוק ויהי ה' את יוסף וגו' ענינו שהתחיל גלות השכינה משע' מכירת יוסף כשאחז"ל כל מקו' שגלו שכינה עמהם ורמז לדבר כי מספר יוסף ומספר שכינה הוא כמספר ישראל ואחז"ל עשר מסעות גלתה שכינה וכנגדן גלתה סנהדרין בבית שני וכן הי' בגלות ישראל למצרים שגלה יוסף בתחלה לשכם ומשכם לדותן ומדותן נמכר ארבעה פעמים למדינים סוחרים ישמעאלים פוטיפר ואח"כ לשר בית הסוהר ואח"כ בירידת אחיו למצרים ואח"כ עם בנימין ואח"כ יעקב דכתיב בי' אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה שיעלה גם מה שירד כבר עם יוסף ואחיו ועוד יבואר בס"ד

בפסוק וימאן וגו'. הנה אדוני וגו' איננו גדול וגו' באשר את אשתו י"ל עפ"י משאחז"ל ביבמות דף נ"ה ע"ב פרט לשקינא לה דרך איברים אמר אביי פריצותא אמר רחמנא וכו' אלא שקינא ואיצטריך סד"א דבקפידא דבעל תלה רחמנא ולפירש"י לשכב עמו בלא תשמיש והיינו דרך איברים וע"ז השיב שהוא נגד רצון בעלה שהקפיד גם על דבר זה והיינו כיון שאמר לו שיהא הכל בידו חוץ מאשתו והנה רש"י בפ' מקץ בפ' בת פוטיפרע פי' סנסתרם פוטיפר ולא הי' רגיל אצל אשתו אלא דרך איברים וכיון שהתנה עמו שאין גדול בבית כמותו ויהא הכל בידו חוץ מאשתו ע"כ דהקפיד על דרך איברים וז"ש אינינו גדול ממני וגו' כי אם אותך באשר את אשתו כלומר בדבר שאת אשתו דהיינו דרך איברי' הרי הוא מקפיד אפילו ע"ז ואף שאחז"ל פרט לשקינא דרך איברים היינו משום איסור גוי בישראל אבל בב"נ אמרינן בסנהדרין פ"ד מיתות דהטע' הוא משו' קפידות הבעל שנצטוו' על הגזל היינו דאמר וחטאתי לאלהים כיון שהוא מקפיד והיינו דכתיב כדברים האלה עשה לי עבדיך פירש"י עניני תשמיש רצונה בזה שלא ימאוס בה באמרה שלא עשה אלא דרך איברים

בפסוק ויהי כדברה וגו' עיין פירש"י יש לפרש עפ"י מ"ש גבי אלישע ויאמר אל גיחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמוד לפניו ויאמר לו אמור נא אליה וגו' ובתר הכי כתיב ויקרא לה ותעמוד בפתח ויאמר למועד וגו' כי למד לנו הכתוב להתרחקמ' העריות כפי ענין הקירוב מהם כי בתחלה שנתקרבה ועמדה לפניו לא רצה לדבר עמה כדכתיב ויאמר לו אמור נא אליה ואחר שהבינה בדבר ונתרחקה הימנו ועמדה בפתח דיבר בעצמו אלי' (ועיין בחידושי קידושין כתבנו טעם אחר בזה) וכן הענין גבי יוסף כי כל מט שנתקרב'