פנים יפות בראשית פ

שטעה בדין לכך הרבה בתשובה ועד"ז פירשני מה שאמר הושע שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' ששם ישראל על החכמים שבדור שהוכיח אותם שהם צריכים תשובה יותר כי כשלת בעוניך כי המכשול שלהם שטועין בדין עולה זדון וזהו שאמר כי כשלת בעוניך כדאיתא שם ונראה דמוכח דראובן שוגג מדאמרו חז"ל שראובן הוד' שבילבל יציעי אביו אע"ג דקי"ל דאסור לפרס' החטא כדאי' בסוף יומא בחטא שאינו מפורס' דכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטא וצ"ל דהי' שוגג וכדפירש"י בחולין ספ"ב דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג ואינו מחפ' עלי' כדי שיתבייש ויכפר לו ומה שהקש' המ"א בסימן תר"ז מהא דאמרינן בסוטה שלא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעול' שלא לביישו נראה דלא קשה מידי נהי דהתורה חס עליו שלא לביישו אבל אדם עצמו מפרסם כדי שיתכפר בבושתו ומה שהקשה שם עוד מלשון כסוי חטא' נראה דלא קשה מידי דודאי קרא נקט לא זו אף זו כיון דאומר בתחלה נשוי פשע שהוא מזיד ע"כ כסוי חטאה היינו בחטא החמור טפי כענין שאמרו כל עובר עבירה ושונה נעשה לו כהיתר ונקראים חטאים שהוא יותר חמור מרשעים כמ"ש בתחלת תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד וכתיב יתמו חטאים מן הארץ וכדכתיב באנשי סדום רעים וחטאים וכן בעדת קורח מחתות החטאים האלה וכיוצא בו הרבה

ובזה י"ל מ"ש במדרש קחו עמכם דברים וגו' לנו אתה נושא ולנו אין אתה נושא מפני שת"ח צריכין תשובה יותר וקשה תשובת מפני שאמרו כל המחטיא את הרבים אין מספקין בידו לעשות תשובה והעולם חוטאין ע"י חטא חכמים אלא כבר כתבנו בחידושיו קידושין בריש פ"ב באמר לחברו צא והרוג את הנפש חייב בדיני שמים היינו בלא טענה דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין דאין טוענין כדאיתא גבי נחש דאין טוענין לה משמע דאם הית' טוענת היתה פטור' אף בדיני שמים כמ"ש ליישב קושת הש"ך בחוה"מ ס' כ"ח והיינו דאמ' להם קחו עמכם דברים כיון שאין טוענין להם צרכין שיטענו בעצמם שלא הי' לאחרים לחטוא על פיהם דדברי הרב וכו' וזה שאמר לכל אתה נוש' משום דאין שליחות לדבר עבירה דלא גרע חטא ת"ח מלאומרם צא והרוג וכו' דמהני בי' טענה והיינו דקאמר ונשלמה פרים שפתינו דהוא קרבן פר העלם דבר אם חטא הציבור בהוראות ב"ד

בפסוק טרוף טורף יוסף פירוש נצנצה בו רוח הקודש סופו שתגרה וכו' ויש לפרש דמה שאמר טרוף טורף ג"כ ברוח הקודש לפי שאחז"ל שעשרה טיפין יצאו מצרפנו שהיה ראוי לצאת מיוס' י"ב שבטים כמו מיעקב ונולדו לבנימין ובנימין נקרא טורף כמו שאחז"ל שעשרה בהמ"ק בחלק של טורף שנאמר בנימין זאב יטרוף וזהו שנתנבא שטרף בנימין חלקו של יוסף ועמ"ש בפ' ויחי בפסוק בנימין זאב

בפסוק וימאן להתנחם פירש"י אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבר שהוא מת שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי וצריך להבין מה שאמר שנגזרה גזרה על המת והל"ל שנגזרה גזירה על האדם שישכח את המת ותו כיון שהברירה ביד אדם ומצוה עליו לקבל באהבה ולא יתאבל יותר מדי כמו שאחז"ל ואיך שייך בזה גזירה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמנם הענין הוא מה שאמר דוד ע"ה צמאה נפשי לאל חי מתי אבוא וראה פני אלהים דהיינו שהקב"ה יראה אותו והוא כי כבר כתבנו למעלה שאהבה היא כמים פנים וכיון שאהבת הקב"ה לישראל הוא תמידות ע"כ הוא מעוררת את ישראל לאהוב את השי"ת לכן אין מקבלין תנחומין על החי כיון שהחי הנאבד משתוקק אליו הוא מעורר אהבתו לבל ישכח וז"ש צמאה נפשי לאל חי כיון שהקב"ה היא חי וקיים והוא זוכר אותם ומצפ' לראות אות' ע"כ הוא מעורר אהבתו אליו וז"ש ואראה פני אלהים שאתראה לפניו למלאו' רצונו וכן אמר ד"ה ע"ה תעיתי כשה אובד בקש עבדיך כי מחמ' שאני כשה אובד ואינו שוכח אותך דהיינו מחמת אהבתך ע"כ אני שואל בקש עבדיך כי הכל בידך ובז' מובן הא דקאמר שנגזר על המת שכיון שהוא ישכח החייה וממילא לא יהא המניעה ממנו ויכול החי לשכוח אותו ובאמת כשיצא יוסף מבית האסורים ונשכח ממנו געגועי אביו כדכתיב ונשני אלהים את בית אבי אז הוקל האבילות אצל יעקב ולכך אמר יהודה ואחיו מת דסבר שבאמת הוא מת ולכך הוקל האבילות אצל