פנים יפות בראשית עט

בה הרי שאמר לו אביו וכו' א"כ כיון שיוסף הלך במצות אביו דכתיב בי' למען יאריכין ימיכם ע"כ שהי' מקו' סכנ' ולא הי' מצוה בשליחותו כמ"ש שם שבמקום סכנה אין מצוה לשמוע לאביו לסכן בעצמו לכך חשב שהוא הגור' אלא שהי' מקום להתנח' דמה דכתיב למען יאריכון ימיכם וגו' היינו כדאמר ר' יעקב שם לעול' שכלו ארוך ולא היה מקום סכנה ויש לומר שגם הם חשבו שלא יקשה בעיניו היאך שלט בו מיתה ולא הגין עליו מצות כיבוד אלא דמקשה הש"ס שם על ר' יעקב דלמא מרהר בע"ז הוי ואחז"ל בכתובות דף למ"ד מי שנתחייב בסקילה חי' דורסתו פירש"י שהדורם מפילו לארץ קודם אכלו וזהו סקילה שנידון בו עע"ז לכך אמרו חי' רעה אכלתהו שיחשוב יעקב שח"ו מהרה' בע"ז הוי אבל באמת יעקב לא חשדו בזה שיודע הי' בו שהוא צדיק גמור לכך אמר טרף טרוף יוסף כדאיתא סוף פ"ק דב"ק דארי דורס וזאב טורף אין ענין סקילה לכך אמר שבוודאי הי' ע"י טריפה נמצא הוא הגורם

בפסוק ויאמר ראובן השליכו וגו' למען הציל וגו' י"ל ע"ד הפשט שהי' סבר ראובן שלא יענש ע"י נחשים כי לא הי' עדיין בן עשרים שנה ואין עונשין מן משמים פחות מבן עשרי' וזהו הי' נחמתו על בלבול יצועי אביו כי גם היא היה פחות מבן עשרים כידוע שכ"ב שנים הי' יעקב בדרך ונולד ראובן אחר שש שנים ולכך כיון שרא' שיוסף אינינו ש"מ שהזו אינו כי באמת גדלות שלהם היה קוד' כמ"ש תוס' ר"פ בן סורר וזהו שאמרו חז"ל בסוף גיטין בקטן הנראה כגדול ועדיין לא הגיע לפלגות ראובן והיינו אחז"ל וישב ראובן ששב לשקו ותעניתו ואמר הילד אינינו ואני אנה אני בא דכיון שהולד נענש הרי שנחשב כגדול

בפסוק וימכרו את יוסף בעשרי' כסף י"ל דרמז בזה למשחז"ל בשביל ב' סלעי' עילת שעשה יעקב יוסף נתקנאו בו אחיו דאמרינן בבכורות דף נ"ן כל כסף סתם האמור בתור' היא סלעי' וכיון שהי' עשרה הגיע לכל א' ב' סלעי' מדה כמידתו ולפי מה דאי' במדרש בפ' על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים שמכרו אותו בעבור מנעלים וע"כ הא דאמר מכרם בכסף היינו שוה כסף ואפשר שהיה כוונתם שלא יעברו על המכיר' דאיתא בקידושין דף ח' בעבד הנמכר לנכרי בכסף הוא נקנ' ואינו נקנת בתורת חליפין לכך מכרו אותו בתור' חליפין בעבור מנעלי' והוא עיקר חליפין כדכתיב וזאת לפנים בישראל וגו' ושלף איש נעלו וגו' ועיין בזוהר פ' חקת סוד הקנין ע"י נעל

איתא במדרש בפ' שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' א"ל הקב"ה לראובן אתה פתחת בתשובה תחלה חיוך שבן בנך הושע פותח בתשובה שנאמר שובה ישראל וגו' יש לפרש דאף שמצינו באדם הראשון שעשה תשובה אלא הענין היא דבתשובה בענין וידוי ותשובת המשקל שאם שב ולא התווד' עונותיו היא כטובל ושרץ בידו אמנ' הוידוי הוא אחר שיעש' השוב' הענין שמצינו ביה"כ שמתווד' בסוף ימי התשוב' ונלמד מהושע שאמר בתחל' שובה ישראל ואח"כ אמר קחו עמכ' דברים וכן מצינו בראובן דבמעשה יוסף ישב בשקו ותעניתו והתווד' במעשה יהודה כמשחז"ל מי גרם לראובן שיודה יהודה הרי שחזר בתשובה תחל' קודם שהתווד' וזהו שאמר הקב"ה לראובן חייך שבן בנך פותח בתשוב' קודם הוידוי

איתא במדרש וישב ראובן אל הבור וכו' ר' אלעזר ור' יהושע ר' אלעזר אמר בשקו ותעניתו וכו' אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך פותח בתשובה זה הושע שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וכו' ור' יהושע אמר כל צרכי הבית הי' מוטל עליו עכ"ל הילקוט בשם מדרש י"ל דר"א ורבי יהושע לשיטתייהו דאיתא בשבת פ' במה בהמה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שבילבל יציעי אביו שתבע עלבון אמו ע"ש ולפ"ז י"ל שהיה שוגג שסבר שעשה לכבוד אמו וטעה בזה שכבד אביו קודם והוצרך לתשובה ע"ז אע"ג דהי' טועה בדבר מצוה ר"א לטעמי' דס"ל פ' ר"א דמילה טעה בדבר מצוה חייב אבל ר' יהושע דס"ל טעה בדבר מצוה פטור לא היה צריך לתשובה ובזה א"ש נמי מ"ש שפתח בתשובה תחלה אע"ג דאה"ר כבר עשה תשובה היינו משום דראובן הי' שוגג וטעה בדין וכיון שאחז"ל בפ' אלו מציאות ששיגגת תלמוד עולה זדון מה