פנים יפות בראשית עח

לאביו קרא יעקב ק"ש של שחרית והא מכוון השלמת כ"ב שנה שנגזר עליו שיתרחק יוסף ממנו באותו עת ממש ועמ"ש בזה בפ' ויגש

בפסוק שמעתי אומרים נלכה דותינה פירש"י שמבקשים לך נכלי דתות יש להוכיח שאינו שם מקום אחר שהרי אחז"ל שקברהו בשכם מפני שמשכם גנבוהו ולשכם החזירוהו משמש שהיה בשכם ממש וגם מהא דנתחייבו השבטים מדין גונב נפש ומכרו ואחז"ל בסנהדרין שאינו חייב עד שיגנוב אותו מרשות בעלים והיינו משום דשכם היה של יעקב שקנה אותו במלחמה מיד חמור ושכם ומש' נגבוהו ויש להבין מה שהלך יוסף שם אע"פ שכבר נאמר לו שמבקשים נכלי דתות אך הענין הוא מפני שיוסף היה מבקש אהבתם ודרש שלומם והמניעה היה מצידם שקינאו בו כדכתיב ולא יכלו דברו לשלום ויש לפרש כפשטא שלא היה יכולים לסבול מה שהוא מדבר עמם לשלום וכמ"ש לפרש מ"ש במשלי השמחים לעשות רע וגילו בתהתפוכות רע ענינו בגלות המלוקת שאם שכנגדו סובל ושותק לחרף לא יניח בזה יצרו ואם מחרף אותו להגדיל הקטטה ישמח יצרו בזה וזהו שאמר יגילו בתהפוכות רע כשחבירו ההפך כנגדו להשיבו רע וכיון שיוסף דבר עמהם לשלום והם שונאו אותו לא היה יכולים לסבול דבריו וזה שאמר על חלומותיו ועל דבריו והנה כבר כתבנו בפ' תולדות בפ' עד שוב אף אחיך ממך כי ענין האהבה והשנאה הוא כמים הפנים אל פנים ויבואר עוד בסמוך שמזה הטעם לא קיבל יעקב תנחומין כמו שאחז"ל מפני שאין מקבלין תנחומין על החי מפני קירוב הלבבות מזה הטעם גרם יעקב בהשתוואת עד גשתו עד אחיו וישקהו כי בראותו אותו עשו היפך לבב עשו לאוהב לו וזה שאמר ותבט עיני בשורי ונאמר עוד אלהי' יראני בשוררי כי בראותו יכול להפך לבבו לאוהב לו לחשב יוסד כי יקרב לבבם בתחלת ראותו אותם עד שיבטל שנאתם אות אבל הם ראו אותו בשנאתם בתחלה והיינו הכתיב ויראו אותו מרחוק ובטרם קרב אליהם ויתנכלו להמיתו כי קודם שראה אותם לקרב אותם אליו קדמו לראותו בשנאתם והיינו דכתיב ויתנכלו אותו פירש"י אתו עמו כלומר אליו שהם גרמו בראותו תחלה לשנא אותם ומחמת זה גברה השנאה עד שביקשו להמיתו ואמרו הנה בעל החלומות הלז' בא והנה מלת הלזה מיותר ויש לפרש שבעל החלום קראו חז"ל המלאך הממונ' על חלומות אבל הוא נק' רואה חלום אלא כיון שהם אמרו שהחלו' שקר יבדה אותו מליבו לכך אמרו שהוא בעצמו בעל החלום ולכך אמרו הלזה שזה בעצמו בענ החלום והיינו דאמרו ונראה מה יהא חלומותיו ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באח' הבורו' וגו' ונראה מה יהיה חלומותיו

ויש להבין מה שהוצרכו לומר חי' רעה אכלתהו כי היה יכולין לומר שלא ראו אותו ולא בא אליהם כלל אלא שכל כוונתם הי' לבטל אהבת יעקב ליוסף וישב הבכורה לראובן ואילו לא היה אומרים חיה רעה אכלתהו היה יעקב בוטח בחלומותיו של יוסף כדכתיב ואביו שמר את הדבר והיה חושב שנשבה או נטמן בדרך וישוב אליו לאחר זמן כדי שיתקיימו החלומות אבל אם יאמרו חיה רעה אכלתהו שאינו בעול' ויאמין להם בהראותו כתנתנהו מוטבלת בדם אז ידע שהחלומות שוא דיברו וזה שאמרו ונראה מה יהיה חלומותיו והנה רש"י ז"ל פי' שבת קול אמר ונראה מה יהי' חלומותיו ושמעתי מאא"ז ז"ל דהיינו דכתיב בתר הכי וישמע ראובן ויצילהו מידם ע"ד שאחז"ל גבי חילפא ור' יוחנן בתענית דף כ"א ר' יוחנן שמע ואילפא לא שמע אמר ר' יוחנן מדא לא שמעי ואי לפא לא שמע ש"מ לדידי קיימא שעתא י"ל דראובן שמע זה הבת קול והם לא שמעו לכך אמר ראובן דש"מ שעליו להצילו לכך ויצילהו מידם

ויש להבין מה שאמרו ואמרנו חיה רעה אכלתהו מפני שיש לפרש ענין צער יעקב מפני שאיתא במדרש כיון שידע יעקב תחית המתים הי' לו מקום להתנחם אלא שאין מקבלין תנחומין על החי ואינו מובן כי מה תנחומין איכא במה שיהי' חי לתחיית המתים ונראה שעיקר צער יעקב הי' שסבר שגרם מיתתו והיינו שאמר כי ארד אל בני יגון שאולה והטעם כי השולח את חבירו במקום סכנה ונהרג צריך לקבל תשובה שגרם מיתתו וחשב יעקב שהי' מקום סכנה כדאי' סוף פ"ק דקידושין אמר ר' יעקב אין לך מ"ע שבתורה שמתן שכרן כתיב בצידה שאין תחיית המתים תלוי