פנים יפות בראשית עד

בפסוק ויהרגו כל זכר עיין ברמב"ן שהקשה למה נתחייבו כל העיר לעד"נ כיון ששינה שכם וחמור ואמרו ואת בנותיו לקח לנו וגו' דהיינו שלקחו בע"כ ואמרו עוד מקניהם וכל קנינם לנו הם וגו' הרי שהיה כוונתם לגזול מהם את הבנות וכל קנינם וב"נ חייב על המחשבה כמ"ש תוספ' קידושין דף ל"ט ע"ב ד"ה מחשב' מחמת אחיך יעקב וגו' ע"ש ועיין מ"ש שם ועיין מ"ש דהע"ה יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמים שאחז"ל שהוא הרכבת הנשמה אל הגוף היינו דווקא לישראל מפני שאין לדונם על מחשבה הנשמה לבד אלא בהצטרף מעשה הגוף אבל באומות אין צריך להרכבת הגוף, ועוד יש לפרש כיון שלא רצו להחזי' דינה ואם הי' לוקחין בחזק' עומדין לנגדם להרוג אותם הי' מותרים להרוג שכם וחמור וכיון שידעו שאם יהרגו שכם וחמור יעמוד נגדם כל העיר (ואפשר שבאמת כך הי' מעשה) שנאספו עליהם כל העי' בהרגם שכם וחמור לכך הותרו להרוג כול' כדין בא במחתר' וזהו שהשיבו ליעקב הכזונה יעשה יעשה אחותינו שהיא לשון עתיד פי' שאם לא הרגנו אותם הי' צריכה אחותינו להיות בביתם כזונה אף מכאן ולהבא, ובזה נכון מה שלקח מקניהם וכל אשר להם דאי משום שהי' חייבים מיתה כמ"ש הרמב"ן בשם יש מפרשים לא הי' להם ליקח ממונם אבל כיון שלקחו מדין כיבוש מלחמה הכל שלהם כדאיתא ביבמות ויש לפרש עוד מה שאמרו הכזונה יעשו וגו' כשאחז"ל שתאומה נולד' עם השבטי' וזהו שאמרו יעשו לשון עתיד על תאומת שלהם שאם לא הרגו אותם היה לוקחין אותם בחזקה

בפסוק ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר וגו' והנה הרמב"ן כתב ע"ז ומשמשים אינן מן הנקברי' אלא שלא נקחוהו עד שנתבטל וכו' ולא גנזם אלא לטהרת הקודש ולולי דבריו ז"ל הי' נרא' דאי מטעם טהרת הקודש הלא כל בגדיהם וכליהם הוליכו עמהם עד שיטהרו אותם ולמה לא הוליכו את אלו עמהם כיון שהי' מותרים אלא שנתכוונו שלא לזכות בהם ולפי שלא נתבטלו עדיין לא רצו להולך עמהם ע"ז אף שלא זכו בהם כדכתיב עבר בים צרה על שהוליכו עמם פסל מיכה אף שלא עבדוהו באותו שעה ח"ו לכך הטמינו יעקב תחת האלה ואפשר דהאלה עצמה הי' לשם ע"ז לכך הטמינו אותו תחתיו ולאחר זמן יבטל אותם ע"י נכרי ומה שלא צוה יעקב לבטלה ע"י נשיהם של שכם ששבו יש לומר שטבלו אות' מיד לשם שפחות וכן יש לומר בטפם שגיירו אותם על דעת ב"ד שלא ידעו עדיין בטוב ע"א שאינם יכולין לבטלו כדאיתא ביו"ד סימן קמ"ו, ומת שכתב ואת הנזמים אשר באזניהם נרא' דלא קאי על בני יעקב אלא קאי על אלהי נכר שהי' של עץ או של מתכ' והי' באזניהם נזמי זהב ואבנים טובות והי' אסורים מדין נוי ע"א שצריכים ביטול כמו ע"א עצמה

בפסוק ויאמר אלהים אל ימקב וגו' ושב שם וגו' כתב הרמב"ן לא ידעתי מהו ושב שם ות' שציוה לו הקב"ה להטהר שם מע"א אומן טומאת חללים כענין ואתם חנו חוץ למחנה ז' ימים ויעק' נזדרז לטהר מיד טרם בואו שם ע"ש ולכאורה אין לזה טעם למה לא יתחילו למנות ימי הטהרה מיד ולולי דבריו הי' נראה לפי שאמר אחר זה ויבוא יעקב לוזה וגו' ויבן שם מזבח וגו' ותמת שם דבורה וגו' וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויצב יעקב מצבה וגו' משמע שלא הקריב על המזבח מיד והטעם נראה כיון שנתבשר שם אבל אמו ועשה אבל ז' ימים ואמרינן בפ' אלו מגלחין דאבל אינו משלח קרבנותיו ומתוך כך נראה אליו ה' ובירכו ברכת אבלים ואח"כ הציב מצבה ויסך עלי' נסך ולפי שהשי"ת ידע העתידות שלא יכול להקריב בבאו שם מיד עד אחר ז' ימי אבילות לכך אמר לו ושב שם ואח"כ יבנה מזבח, ואפשר דלכך לא הזהיר אותו על הטהרה מיד כיון שידע הקב"ה שבל"ז יצטרך להאריך שם עד אחר ימי אבילות בהבאת הקרבנות אלא שיעקב לא הבין זה לכך נזדרז בטהרתו ובבנין המזבח

בפסוק ויעל מעליו אלהים במקום וגו' ויצב יעקב מצבה וגו' יש לומר במקום אשר דיבר אתו היינו מפני שאמר יעקב וזה שער השמים והוא מקום היכל וקדשי קדשים שהוא מכוון נגד שער שמים וכדאיתא במדרש שמקו' מזבח של עקידת יצחק הי' במקום מזבח הקטורת הפנימי והוא במקום שהציב המצבה כי המזבח שבנה בבואו בתחלה לבית אל הי' במקום מזבח החיצון להקריב עליו קרבנות וזה