פנים יפות בראשית עג

שאמר עד גשתו עד אחיו שביטל ממנו כוחות הטומאה עד שלא נשאר בו באותה שעה אלא כח הקדושה שבזה הוא אחיו

בפסוק ויאמר מי אלה לך וגו' אשר חנן אלהים את עבדיך וגו' יש להבין ע"ד שמצינו גבי אפרים ומנשה בפ' ויאמר מי אלה לך פירש"י שאין ראוי' לברכה וכו' ויאמר אשר נתן לי אלהים בזה והענין כי שם אלהי' כלול מדין ורחמים כי אל הוא רחום כמש"ה חסד אל כל היום ואותיות י"ם הם דין והצדיקים מהפכין הדין לרחמים כמבוא' אצלינו בפ' נורא אלהי' ממקדשיך וגו' ששם אלהים נורא מאוד אלא שא"ל ישראל דהיינו הצדיקים הנקראים א"ל מהפכים הדין לרחמים ובזה נותן תעצומות לעם ואז ברוך אלהי' שהיא ממותק ומברך אבל הרשעים מהפכים את הרחמים לדין ואז אותיות מ"י גוברי' ונעשה מאלהים מ"י אלה לכך השיבו יוסף אשר נתן אלהים שהוא השם כסדר וכן יש לפרש מה שהשיב יעקב על שאלת עשו מ"י אל"ה אשר חנן אלהים השם כסדר

בפסוק ויאמר עשו יש לי רב וגו' יש לפרש ענינו לפי מה שאמרו אין אדם מת וחצי תאותו בידו והוא ששאל שלמה ע"ה רש ועושר אל תתן לי כי כל מה שהעשיר יותר יגבר יותר כח התאוה לכך אמר יש לי רב ואין זה נחשב אצלי לכלום ואמר יהי לך אשר לך כלומר כאשר יש לך יוסף לך עוד כזה שהוא חצי תאותך והשיב יעקב חנני אלהים ויש לי כל כי הוא שמח בחלקו והענין כי כל מה שיש לו מתת אלהים היא לכך אמר איזהו עשיר השמח בחלקו כאדם ששמח בקבלתו מתנה ואמ' קח נא מנחתי מידי כי ע"כ וגו' ענינו מה שאמרו בקידושין באשה שאמרה הילך מנה ואתקדש אני לך אם אדם חשוב הוא מתקדש' מפני הנאה שקיבלה ממנו ע"כ אמר כ"כ אתה חשוב בעיני שבקבלת מנחתי ברצונך היא ברכתי כאילו קבלתי בהנאה זו שתקבל ממני אמנם כל ענין הדורן הזה רמז לדורת והוא דוגמת שעיר המשתלח ביה"כ ליתן חלק לס"א כמבואר בזוהר ועי"ז ינצלו מיצה"ר הוא המשחית ולא יקטרגם וכבר כתבנו למעלה כי דרך יצה"ר להטעות את האדם באמרו שהוא לטובתו וצריך האדם להיזהר ממנו כמו שאמרו טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים וזה שאמר דהע"ה סור מרע ועשה טוב שצריך להיזהר בעשותו טוב שלא יתערב בו מחשבה זרה ואף שהוא מבקש שלום בראותו כי לא יכול לו אעפ"כ תדע שאין לבו שלם עמך שאף אם יבקש שלום תרדפהו שלא ישתתף עמך וכענין זה פירשנו בפ' ומשלת בגוים רבי' ובך לא ימשלו דלכאור' אינו מובן כיון שאמר שימשול בהם איך ימשלו בו אלא הענין הוא שאף שכבשו תחת ידו צריך מאוד להשמ' ממנו שלא יתערב בו מחשבה זרה וימשול בו לכך לא רצה יעקב לקבל מעשו כשאמר אציגה מן העם אשר אתי וכבר מבואר בזוהר שמה שאמ' ועשו הלך לדרכו שעיר' ויעקב נסע סוכתה שרמז לשעי' המשתל' ואח"כ חג הסוכות ויש בזה רמז כי אותיות סוכות הם אותיות שלפני עזאזל כי לפני א' ת' וזהו הפירוד שנפרד יעקב מעשו

בפסוק ותצא דינה בת לאה פירש"י ולא בת יעקב אלא על שם יציאתה שאף לאה וכו' ויש לפרש עפ"ז מה שאמר אשר ילדה ליעקב כענין שאחז"ל בפ' ואותו ילדה אחר אבשלום אף שלא הי' מאם א' אלא שגידל אותו בדרכי אבשלום וכן היה בדינה כשאחז"ל שהחליפה בתפלתה שאמרה לא תהי' אחותי כ"א השפחות א"כ לא היה בשעת הריון בלאה אלא בשעת לידה וגידולה וזהו שאמר אשר ילדה ליעקב אף שלא היתה בתה בהריון

בפסוק ויעקב שמע וגו'. והחריש עד בואם וגו' וידברו אשר טמא אחותם ועיין פירש"י יש לפרש ע"ד שאחז"ל בקידושין מ"ה ע"ב בנתקדשה שלא לדעת אבי' צריכה גט שמא נתרצה האב ופי' תוספת דף מ"ו ד"ה בין הוא ובין אבי' דהיינו ששתק בשעה ששמע וחיישינן שמא נתרצה עוד איתא שם בדף מ"ה ע"ב ההיא דקדיש בכישא דירקא אמר רבינא וכו' אבל דרך בזיון לא והיינו דכתיב ויקח אותה וישכב אותה וגו' דהיינו שעשה דרך ליקוחין בקידושין וסבר כיון שהחריש יעקב כששמע נתרצה אבל בני יעקב אמרו כיון שנבלה עשה בישראל והיא דרך בזיון אין בזה חשש קידושין והיינו דאמר קרא וידברו אשר טמא דינה אחותם שאין זה ליקוחין אלא טימא את אחותם לכך אם לא תשמעו אלינו ולקחנו בתנו והלכנו שאין יכולת בידה להינשא לאיש כיון שהיא קטנה.