פנים יפות בראשית ע

וכו' בריך שעשה לי נס בפקתא דערבות וגמלא בכל א' מהמקומות ע"ש והטעם בזה מפני שעדיין לא שילם גמול של א' מהן ויש לפרש לשון כוס שהוא מנין כדכתיב תכוסו על השה שהיא מנין ופירש"י בתהלים כוסי לשון מנין ולשון אשא ג"כ לשון חשבון כדכתיב כי תשא וז"ש כוס ישועות אשא דהיינו שכל חשבון הישועות שנעשה לו הוא מונה ואמר נדרי לה' אשל' נגדה לכל עמו שעליו להודות יותר נגד כל ישראל מפני שהמליכו על כל ישראל וז"ש יעקב קטנתי מכל החסדים שלא שלמתי אפילו א' מן החסדים והיינו דקאמר מכל החסדים ומכל האמת כפירש"י בפ' ויחי חסד של אמת שאינו מצפה לתשלו' גמול והיינו דאמר יעקב כיון שאינו יכול לשלום גמול כל החסד שעשית עמדי הוא חסד של אמת עוד יש לפרש חסד ואמת מפני ששאל יעקב בהליכתו והיה ה' לי לאלהים דהיינו שישאר בקדישתו אף שיהיה בבית לבן בח"ל וה' היה בעזרו והנחילו ב' עולמות והוא עוה"ז ועולם הבא שהוא עלמא דקשוט ואמר עכ"ז אני חייב להודות לו

ומה שאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה יש לפרש ענינו ע"ד שכתבנו בפ' לך לך בפ' ואברהם כבד מאוד כי אחר שהעלה ממצרים מקנה וכסף וזהב היה קשה להעלותם למדריגתו כמ"ש שם וכן ביעקב כשהלך הי' הירדן נבקע מפניו כפירש"י ועתה כיון שהעלה עמו ב' מחנות היה קשה להעלותם והיינו דקאמר פן יבא והכני אם על בנים לפי שהיה צריך גם להעלות בניו והי' ירא פן לא יכול להעלות' וז"ש ותקע כף ירך וגו' ע"כ לא יאכלו וגו' כי עיקר המלחמה היה בשביל יוצאי יריכו, ומה שאמר כי ירא אנכי אותו ענינו יש לפרש מה שכתבנו בפ' ה' לי ולא אירא מה יעשה לי אדם כי בשכר הבטחון הוא ההצלה כאמור ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו כי בזה שהוא בוטח בה' הוא להתקיים הבטחתו והירא' והפחד הוא מניעת ההצלה וז"ש ה' יהיה לי שלא אירא ואז ממילא מה יעשה לי אדם וזהו מ"ש בתחנונים נבהלה נפשנו מרוב עצבונינו מחמת העצבון וחוסר הבטחון מזה עצמו נבהלה נפשינו וז"ש יעקב כי ירא אנכי אותו ר"ל מחמת שאני ירא אותו הוא החשש הגורם בן יבא והכני והיינו דקאמר כי במקלי וגו' כי זהו ענין שאמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי דבר אל ב"י ויסעו כי מה שיהיה בטוחים שיבקע הים בפניהם כדכתיב שם בנימין צעיר רודם הוא עצמו הגורם שיבקע הים מפניה' כמו שיבואר במקומו וכן יעקב כשעבר את הירדן מתוך גודל בטחונו נבקע הים מפניו וכיון שעתה אין בטחוני כ"כ כי ירא אנכי אותו ע"כ צריך אני לתפלה הצילני וגו'

ויש לפרש מיד אחי מיד עשו מפני שיעקב היה כוונתו בב' אופנים או לדורן שיתקרב. אליו מאהבה או למלחמה אמנם עיק' ההתקרבות הוא שיכבוש עשו להחזירו בתשובה כמו שהכניע באמת לשר שלו ואחז"ל שבאותו שעה החזירו למוטב ונשקו בכל לבו וכמו שמבואר לקמן בס"ד אלא שהי' מתירא בהתקר' אליו פן יכבשיהו ח"ו ביצרו הרע והייינו דאמר וירא יעקב ויצר לו דהיינו שירא אם ילח' עמו ויצר לו להתקרב אליו כענין אוי לי מיצרי או מיוצרי וז"ש הצילני מיד אחי אם: ינהג עמי כאח שיכבשהו מרע לטוב ומיד עשו אם ינהג עמי כעשו להלח' עמי והיינו דאמר ואתה אמרת היטב איטיב עמך דהיינו בעוה"ז ובעה"ב ומ"ש ושמתי זרעך אשר לא יספר מרוב מלת מרוב מיותר, וי"ל ע"ד מה שאמר הכתוב והיה מספר ב"י כחול הים אשר לא יספר ואחז"ל והיה מספר באין עושין רצונו של מקום אשר לא יספר בעושין רצונו של מקום פירושו שכשעושין רצונו של מקום כל א' שוקל כהרבה ואי אפשר לסופרם וכן אמר דוד הע"ה ולי מה יקרי רעיך אל אספרם מחול ירבון. וזהו שאמרה אסתר אלמלא לעבדים ושפחות נמכרנו החרשתי וגו' כי אין לחשוב מספר ישראל לפי הגברים שכל א' שקול כמו הרבה ושמעתי לפרש מ"ש בתחנונים נשארנו מעט מהרבה כי בדורות הראשונים היה כמה אנשים שכל א' שקול כהרב' ועתה נשארנו מעט מאותן אנשים שחשובים כהרבה ויש לפרש יותר כי מחמת מיעוט מעשים הטובים שכ"כ נתמעטו במעשים הטובים עד שלא נשלם אדם א' שלום כי אם בהצטרף מעשים טובים של אנשים רבים ומהרבה נעשה מעט וז"ש יעקב אשר לא יספר מרוב שכבר כתבנו שהיתה בקשתו בשני אופנים שלא יגבר עליו במלחמה ולא יגבר עליו להחטיאו לכך אמר שהבטיחו הקב"ה שיהא הוא וזרעו צדיקי'