פנים יפות בראשית ז

האור וגו' וכ"ש לפי מה שכתבנו שזה טובתם שאינ' יכולים לקבל אור גדול א"כ המיעוט היא הגר' שלה' אך זה דוחק קצת כיון שלא הי' הכרח אלא משום שיהי' ניכר ביניה' א"כ למה מיעט את אור לגמרי שלא יהי' לה אור אלא מחמוהי' די במיעט מעט להכיר ביניה' ותו דמה זה הלשון שני מלכים משתמשין בכתר אחד הל"ל בכתר שום וז"ל המדרש חוזר וקורא את המאור הקטן ע"י שנכנס בתחומו של חבירו ועוד שם אמר הקב"ה אני גרמתי לה לכנוס בתחומו חבירו ועיקר נלע"ד דמה שטענ' הלבנ' שא"א לב' מלכי' להשמש בכתר אחד אין הכוונ' על השימוש הלבנ' בליל' דאין זה תשמוש בכתר אחד כיון שלכל אחד זמנו מיוחד אלא הכוונה היא לפי שאין גלגל הירח היא במשקל גלגל השמש הקבוע לעול' ביום למעל' מן הארץ אבל הלבנ' רוב הפעמים היא משמשת אף ביום בתחילת החודש ובסופה וזה הוא טענ' הלבנ' שא"א שתשמש ביו' עם החמ' בכתר אחד שלא יוכלו הבריו' לסבול האור הגדול משניה' והי' ראוי שתתמעט א"ע ולא תאיר ביום כלל בתחום שאינ' שלה אלא בליל' שהוא תחום שלה ולפיכך אמר לה הש"י שתתמעט א"ע לגמרי אפילו בליל ולא תאיר אלא מאור השמש המאיר בה והיינו דאמר הש"י אני גרמתי לה לכנוס בתחומו של חבירו דהיינו לפי קביעת הגלגל של הלבנה נמצא שכל טענות הלבנה הי' בגרם הבריות וצריכים כפרה

ויברך אותם וגו' פירש"י לפי שמחסרי' אותם וצדין מהם ואוכלי אותם הוצרכו לברכה וכו' נראה דקשי' לי למה לא מצינו ברכ' ביום ו' בבהמות וחיות אלא כיון דכתב בפ' עקב ובירך פרי בטנך ופרי בהמתך והיינו בקר וצאן ושאר בהמות הנכנעי' ת"י אדם והם נכסיו ותלויי' בצדקות האד' שיברכיהו ה' בבהמותיו הנכנעי' תחת יד אדם אבל דגים שבים שאינ' נכנעי' תחת יד אדם הוצרכו לברכה לפי שצדין מהם וז"ש רש"י ואף החיות הוצרכו לברכה וכו' והיינו ר"ל החיו' היער המורדי' ואינ' בכלל פרי בהמתך וגם צדין מהם במצודות החיות אלא מפני הנחש וכו' ולולי דברי רש"י ז"ל הי' נרא' דלאו דוקא נחש אלא כל החיות שיש להם אדם הממיתין בני אדם שאחז"ל בשבת דף קכ"א שמצוה להרגן כ"ש שאין תועלת בריבוי כדכתיב פן תרבה עליך חית השדה לכך לא ברכן

לכם יהי' לאכל' ולכל חית הארץ וגו' פירש"י השו' להם וכו' והוא בסנהדרין דף נ"ט ופריך שם הא דכתו' ורדו בדגת הים וכו' קשה לכאור' הא לא נשמע שנאסר להם אלא חית הארץ ומנ"ל שנאסר להם דגי' וצ"ל כיון דכתוב גבי נחש וגם דגי הים בידכ' נתנו והדר כירק עשב משמע בתחלה הי' אסור להם דגי הים

את כל ירק עשב לאכל' ויהי כן לפי משמעו' רש"י בכאן ובסנהדרין שהשוי אדם ובהמ' בין פרי עץ ובין בירק אינו מובן מש"ה יהי כן וצ"ל לפמ"ש רש"י שכל הזרעי' ואילנות עומדי' על פתח הקרקע ולא צמחו עד שיתפלל אדם על הגש' ואז יצאו בקומתן והיינו דכתיב שלאחר שהתפלל על הגשם אמר לו הש"י הנה נתתי לכם וגו' ואח"כ יצאו בקומתן והיינו דכתו' ויהי כן והנ' לפמ"ש התוס' בסנהדרין שם שלא נאסרו לאד' אלא נטני' נשמ' מכל חי א"כ מה מקש' שהמלאכי' הי' צולין לו בשר הלא המלאכי' לא הוזהרו על נטילת נשמה וצ"ל מדלא אמר שהכינו לו בשר וצלין לו משמע דהי' לו בשר מוכן

נעשה אדם וגו' כתב הרמב"ן דהיינו הגוף מן האדמ' והנשמ' מן השמים ונראה לפרש יותר שנפש רוח ונשמ' של האד' הם כל העולמות העליונו' הנאצלי' והנבראי' והנעשי' כי כולם לא נבראו אלא בשביל האד' לכך הי' אדם קוד' החטא למעל' מהם וכן יהיו לעתיד כמ"ש חז"ל עתידי' צדיקי' שיאמרו המלאכי' לפניה' קדוש וכן כל השרי' הממוני' עניה' ועל האומות כמ"ש בסוף דניאל כולם תלוים במעלו' ישראל ועתידין להכנ' מפניהם ואמר הש"י לכל העולמות שכל אחד נותן חלקו בא' והיינו דכתוב וירדו בדגת הים כי כולם יש להם שרי' למעלה וכשאד' בתקונו כראוי הוא מושל על כולם

יום הששי: במסכתא שבת דף פ"ח אמר ריש לקיש תנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית אם יקבלו ישראל את התורה וכו' ובתהלי' סי' ע"ה כי אקח מועד אני משרים אשפוט וגו' נמוגי' ארץ וכל יושבי' וגו' פי' רש"י נמוכי' ארץ מפני התנאי שהתנ' וכו' ע"ש יש לפרש מ"ש כי אקח מועד ע"פ מ"ש שם משה להוסיף יום א' מדעתו והסכים הקב"ה על ידו דלא נתנה תורה עד שבת הרי שבאותו יום הי' נמוגי' מפני שעברו על התנאי אבל כיון שהסכי' הקב"ה ע"י נתקיי'