פנים יפות בראשית ו

במעשה בראשית אם יחבל ישראל את התורה ואם לא אחזיר אתכם לתוהו ובוהו ז"א דלא יצא מפי הקב"ה גבול להעמידות עולם אלא שחז"ל קיבלו שני אלפים תוהו שני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח. תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע וגו' בברכות דף מ' אסור לו לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתו והדר ואכלת ושבעת לכאור' יש לדקדק דה"ל להביא ראי' מבריאת עולם דכתיב תדשא הארץ דשא שהיא מאכל לבהמה והדר כתוב עשב מזריע זרע שהוא מאכל אדם כדאי' לקמן בפ' הנה נתתי לכם אפשר לומר כיון שהטעם הוא דאדם יכול לסבול רעבון יותר מן הבהמה שהרי בשתי' הוא להיפוך כמ"ש המ"א בסי' קס"ז א"כ לא הוי כ"כ ראי' שהרי פירש"י ובשלישי שכתו' תוציא הארץ על פתח קרקע עמדו עד יום ששי נמצא הבהמות נבראו תחלת יום וא"ו כ"ש העופות שנבראו ביום ה' והיו צריכין יותר לאכילה מן האדם שנברא אחר כולם

עץ פרי וגו' פירש"י שיהא טעם העץ כטעם הפרי והוא לא עשתה כן וכו' לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה לכאור' הטעם הוא כמו שהוציא' אילנות בלי תיקן כן כשנברא אדם ממנה דכתיב ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמ' נברא בלא תיקון כראוי והוא גרסנו לחטוא אבל האמ' אינו כן כמ"ש בתחיל' הפרש' שהאדם מזכה את הדורות שלפניו כמו כן הרשע גורם לחטוא את דורותיו שלפניו כמו שמצינו באברהם וירדוף עד דן שתשש כחו מפני ע"ז שיהי' בדן אחר זמן והארכנו בזה לקמן במה שחטא אברהם אבינו במה אדע הי' בחטא מרגלי' שלא האמינו בביאו' האר' וכמו שיבואר בכמ' מקומות ופרשנו בזה מש"ה אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו פי' אף שאבותינו חטאו אין לתלות החטא בם כי הוא מחמת הדור הרע שבאו אחריה' לכך עונותיה' סבלנו בזה מובן מה שתמה מר"ם אלשיך למה שינת' האדמה צווי הש"י יותר מכל הנבראים ולפמ"ש הוא מחמת חטא אדם בעץ הדע' הוא גרם לאדמ' שנברא ממנ' שגם הו' תשנ' לכך לא נענש' עד שנענש אדם ובימי חורפי אמרתי שטעם שנענש' האדמ' על ששינתה כי היא הגורם שאכל' חוה מעץ הדעת לפמ"ש בכתבי' שאכלה מעץ הדעת ומפרי' כדכתי' ותרא האש' כי טוב העץ למאכל ותקח גם מפרי' ותאכל וטע' כי מה ששמע' חוה לנחש שאמר' לא תמותון מפני שסבר' דיש שליח לדבר עבירה כמו שמצינו שאמרה חוה הנחש השיאני ואוכל והחיוב על הנחש כדאי' בסנהדרין שלא ידע הנחש לטעון דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין והיינו דאמר הנחש כשם שאין מית' בנגיע' כך אין מית' באכיל' היינו כמו שעל הנגיע' אין חיוב מפני שדחפ' הנחש כך אין מית' באכיל' מפני שהיא שליח של נחש אך אחז"ל בפ' האיש מקדש אפי' למ"ד יש שליח לדבר עביר' מודה בחנבי' ועריות מפני שלא מצינו זה נהנ' וזה מתחיי' א"כ אין ראי' מנגיע' לאכיל' מפני שיש בו הנא' לכך השיא' אות' הנחש שתאכל מן העץ הדעת שאין בו הנא' אבל באמת אחז"ל עץ הדעת הוא אתרוג שטעם עץ ופרי' שוה והיינו דכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל דהיינו שיש בו הנאה ג"כ ואפ"ה לא מתה לכך ותקח גם מפריו ותאכל שאילו הי' כל טעם העצ' ופריו שוה לא הית' שמע' לנחש שתאכל העץ שיש בו הנאה וכ"ש הפרי היינו שמה ששינת' האדמ' בשאר האילנו' וסברה שגם עץ הדעת כן לא הית' אוכלת לא מן העץ וכ"ש מן הפרי

המאורות הגדולי' וגו' פירש"י שווין נבראו ונתמעט' הלבנ' על שקטרגה וכו' ולשון הגמרא אמר הקב"ה לכי מעטי את עצמך נראה הא דלא אמר מעטו מפני שע"כ לא הי' טענות להוסיף לאחד מהם אור שהרי כבר אחז"ל ויבדל אלהי' את האור שהבדיל לצדיקי' לעתיד לבא והעמיד החמה במזג השוה שיכול העולם לסבול וא"כ איך אפש' להוסיף אור' יותר אע"כ כוונת למעט את אחד מהם וכיון שאחז"ל אינו דומ' המבויש מפי עצמו למבויש מפני אחרי' לכך אמר לה הש"י לכי ומעטי א"ע שאין כ"כ בושת כיון שהי' הביוש ע"י הלבנ' עצמ' אבל אם ימעט את החמ' הוא בוש' מפי אחרי' ואחז"ל גבי שעיר ר"ח הביאו עלי כפר' על שמיעטתי את הירח שמעתי לפרש הא דהצרכו ישראל להבי' ע"ז כפר' לפי שלא היו צורך למעט את הלבנ' אלא להגדיל את אור החמה שלא ישתמשו בכת אחד אלא לפי שאין הרשעי' כדאי לאור גדול כמו שפירש"י לעיל גבי ויבדל אלהים את