עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › פנים יפות בראשית

פנים יפות בראשית סז

Panim Yafot Bershit 67 · פנים יפות בראשית · free full Hebrew text

Open in the reader →

הוא שהי' ממתין לבן עד אחר שנתעברו הצאן ואח"כ החליף משכירתו מנקודים לעקודים וסבר כיון שנתעברו ברשו' יעקב נקודים וא"כ יולדו אח"כ ברשות לבן אבל השי"ת היודע העתידו' וידע למה שישתנה דעתו מנקודים לעקודים וילדו כל הצאן באותו שעה שהיו ברשות יעקב עקודים תדע דע"כ שינה בשנה א' כמה פעמים שהרי שינה מאה פעמים בששה שנים וע"כ הי' כיון שראה באותו יום שנולדו כל הצאן עקידים אמר למחר יהיו נקודים שכרך וכיון שראה שביום השני ילדו כל הצאן נקודי' חזר בו והתנה על יום אחר וכן בכ"פ הרי דע"כ היו כל שינוי התנאי' בשעה שכב' היו מעוברת אלא שהקב"ה היו יודע העתידות לכוין בכ"פ כפי תנאי ליעקב וז"ש ויצל אלהים כי מזה היו בירור גמור כי היא מתת אלהים בלי שום פעולת יעקב ושוב מצאתי במדרש ר' ברכי' בשם ר' חנינא צפה הקב"ה מה לבן עתיד לעשות עם אבינו יעקב היו צר צורה כיוצא בה מבואר כוונתו כמו שכתבתי

בפ' ויגנוב לב לבן הארמי על בלי הגיד לו. ענינו יש לפרש דאף שראה יעקב פני לבן כי איננו אליו כתמול שלשום א"כ אם היה יעקב ג"כ מראה לו פנים כדכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האד' ובזה היו מכיר לבן כי לבו רחוק. ממנו והיו חושש שמא יברח ממנו לכך לא הראה לו יעקב פנים שלא יגיד לבו של לבן ללבן שיברח והיינו דאמר שגנב לב לבן על בלי הגיד לו לב לבן ללבן שיברח יעקב והענין בזה בדרך רמז כי כבר כתבנו שכל כוונת יעקב הי' להוציא ניצוצות הקדושות שנפלו ועי"ז היו חכמת לבן כמבוא' בזוהר שנפלו אחורי החכמ' וזהו שאמר הכתוב משיב חכמים אחור וגו' והוא הי' בחינות יעקב להוציאם ולהעלותם כמו שיבואר לקמן בפ' ותמנע היתה פלגש וגו' ויעקב היו מוציאם מלב לבן שהיו טמונים בו רמז לדבר שלבן ר"ת ל"ב נתיבות ויעקב הוציאם בחכמתו ומאחר שהוציאם ממנו אבדה חכמת לבן ולא הבין באבידתו כמ"ש בפ' ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר שענין אבידת החכמה והבינה הוא חסרון שאינו ניכר לבעליו מתחת אבידת חכמתו אינו מבין חסרונו לכך כתוב ויגנוב לשון גניבה כיון שלבן לא הכיר בחסרונו וזהו שאמר על בלי הגיד לו שלא הגיד לו לבו של לבן וכו' מחמת חסרון ידיעתו

בפ' ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב וגו' הנה לא הזהירו אלא על יעקב והיינו דאמר לבן יש לאל ידי וגו' ואלהי אביכם אמש אמר אלי וגו' מדבר עם יעקב פי' שאמר לבן יש לאל ידי לעשות רע עם נשי יעקב ובניו כי לא אמר אלי רק מדבר עם יעקב לבד אלא מחמת שהבנות בנותי והבנים בני לכך לא הצריך הקב"ה להזהיר עליהם ובאמת לכך לא הזהיר עליהם וכן כתיב ארמי אובד אבי שעיקר שנאתו הי' על יעקב והרמז בזה כי יעקב הוא בחינת הדעת קו האמצעי והיא תיקון חטא עץ הדעת טוב ורע לכך אמרו שיעקב אבינו לא מת שהמית' היא תיקון עץ הדעת להפריד הטוב מהרע והוא לא הי' צריך לזה לכך אמר השמר וגו' מטוב ועד רע ולהיות ידוע כי הניצוצות שנפלו הם רפ"ח והוא מספר טוב ורע עם הכולל המחברם וזהו שאמר מטוב ועד רע עם הכולל המחברם וזהו שאמר מטוב ועד רע ומלת עד היא חיבור הטוב והרע הנשאר ללבן שלא היה יכול להוציא ממנו בעת ההיא לגמרי וזהו שאמר יעקב עם לבן גרתי וגו' רצונו לומר חלק הקדושה שהיה מתגורר אצל לבן ואחר עד עתה להוציאם ממנו ויבואר לקמן

בפסוק השמר לך מדבר עם יעקב וגו' אחז"ל טובתן של רשעי' רעה היא אצל צדיקים הטעם הוא מפני שאין טובתו באמ' אלא שעי"ז יהיו יכול להרע לו והיא ענין יצה"ר סמסית האדם בהנאת שעה ואחריתו דרכי מות ובאמ' צער הוא לו כמ"ש בפ' בראשית בפסוק וייצר לו אלא שכוונתו בשביל תכלית הרע שיביא אח"כ וז"ש דהע"ה אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק ר"ל שבטובה שהרשע מסיתו הוא בשביל אהבתו הרע שיבוא מטוב זו ואמר שקר מדבר צדק כשאחז"ל אין השקר מתקיים אח"כ אומר אמת בתחלתו והיינו דקאמר שהצדק שאת' מדבר אינו אלא כדי שיתתקיי' השקר שיאמר אח"כ, ויש לפרש בזה הפסוק ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם שהפושעים אף שמראים הם שעושין טובה אינו מצד היושר אלא כדי שיכשלו בה בסופ' וכן אמר עוד הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם היינו שמתכווני' בלבותם לטובה אבל המטים עקלקולתם שמתכווני'