פנים יפות בראשית סו

ועוד שהוא דוגמת מעשר ראשון ומעשר שכי וכמו שכתב בספר ש"מ שם ואף דמעשר שני לא היה אלא תשעה מ"מ רצה ליתן א' מעשרה דוגמת תרומת מעשר ומה שלא נתן דוגמת תרומה גדולה מפני שלא רצה להפריש בתחלה קודם המעשר דא"כ לא הי' זה מעושר כמו שאחז"ל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלי' שהריבוי אינו מעושר וגם לא רצה אח"כ ליתן דוגמת תרומה גדולה שאסור להקדים מעשר לתרומם

בפסוק הבה את אשתי כי מלאו ימי וגו' יש לומר מה שהמתין יעקב עד סוף ז' שני' משא"כ ברחל כשניתנ' ליעקב אמר לבן ניתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבוד וגו' משום שהי' סובר יעקב שיאמר לבן אין שכירות אלא לבסוף ומהאי טעמא טען יעקב הבה אשתי שכבר היא מקודשת לו בשכר השיעבוד והיינו כדאי' בקידושין דף מ"ח גבי עשה לי שירים ונזמים דלמ"ד אין שכירות אלא בסוף לא הוי מצוה ומקודשת וטענות לבן הי' דלא נתקדשה לו רחל משום דישנו לשכירות מתחלה עד סוף דה"ל מלוה לכך הוצרך ליתן לו רחל מיד בשביל העבודה שיעבוד מפני שמתחיל השכירות מיד ועיין בתוס' במ"ק דף ח' ע"ב ד"ה אין מערבין שמחה בשמחה בירושלמי יליף לה ממלא שבוע זאת ולכאורה הי' נראה הא דלא יליף במ"ק בגמרא דילן מהאי קרא דהא קי"ל תבעה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ואיתא ביו"ד סימן קצ"ב ס"ג אם דחו הנישואין וכו' ואח"כ נתפשרו צריכה לחזור ולישב ז' נקיים א"כ ברחל כיון שנדחו הנישואין הוצרכה לחזור ולישב ז' נקיים ולא רצו לעשות חופת נדה מיהא לפמ"ש הט"ז דהיכא דבא אלי' מיד לא שייך בי' חימוד א"כ הי' יכול ניתנה לו מיד אך מחמת דאין מערבין לא היה לישא אלא דאין בזה הכרח אלא שלא ישא בי"ט ראשון כדאמרינן בגמרא שם דמותר לישא בערב הרגל דעיקר שמחה חד יומא וממילא כיון שאי אפשר לישא מיד הי' צריך להמתין שבעה משום חופת נדה וכן משמע ברמב"ם שכתב יש לאדם לישא כמה נשים ביום א' וכו' משמע דס"ל כסוגי' דידן במ"ק ועיין בחידושי קידושין בק"א ס"י ס"ב מ"ש בזה

בפסוק ותקרא שמו שמעון וגו' שמעתי מאמ"ו ז"ל ענין כי שנואה אנכי כענין האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום אלא שנואה בנישואיה והטעם שנשא יעקב ב' אחיות אף שנשא לאה בראשונה ומ"מ כיון שהיה בלאה קידושי טעות קדמה קידושין רחל לקידושי לאה ומטעם זה לא אמרה כן בלידת ראובן מפני שאחז"ל שמה שאמר יעקב ראשית אוני שנתעברה לאה מביאה ראשונה א"כ הרי נולד ראובן קודם קידוש רחל משא"כ בשמעון שנולד אחר קידושי רחל

בפסוק ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים ואם אין וגו' י"ל דרצונה של רחל הי' כיון דכבר עברה ז' שנים שהתחייב עצמו לעבוד ברחל וקידושי לאה בטעות היו א"כ מה שלא רצה ליתן לו את רחל עד שיעבוד עמו ז' שנים אחרת היה שלא כדין והי' יכול לעלות לא"י ולברוח מלבן כיון שהעבודה לאחר ז' שנים היו שלא כדין וכיון דקי"ל בשתה עשר שנים ולא ילדה שאם היו בח"ל ואח"כ עלה אין ישיב' ח"ל עולה מן המנין דחטא ישיבת ח"ל גרם לו וסברה שמפני חטא זה הוא מניעת לידתה ואם יברח ויעל' לא"י תוליד ועוד טענה שכיון שהוא שלא כדין היא מאחר נדרו כמו שאמר לו השי"ת אנכי האל בית אל וגו' אשר נדרת לי נדר וגו' קום לך וגו' וכיון דקי"ל בעון נדרים אשתו של אדם מתה לכך אמרה לו ואם אין וגו' ובאמת יעקב לא הי' יכול לברוח בעבור השלמת ז' שנים בשביל לאה והשיב לה על דבריה כי הטעם הוא שאין ישיבת ח"ל עולה מפני שח"ל הוא תחת המזלות אבל בא"י הוא תחת הש"י עצמו וכמו שאמרו כל הדר בא"י דומה כמו שיש לו אלוה והדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה מפני שבא"י כתיב עיני ה' אלהיך בה וכמו שאמר דהע"ה אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וכיון שאחז"ל מפתח של חי' הוא ביד השי"ת לכך זכות א"י גורם להוליד משא"כ בצדיקים שאפילו בהיותם בח"ל אינם תחת המזל כמו שאמרו אין מזל לישראל וזהו ששאל יעקב והיו ה' לי לאלהים שאפילו בהיותם בח"ל שם הוא ב"ה שמו עליו כמו בא"י וזהו שהשיב לה התחת אלהים אנכי שאין אני תחת המזל אלא תחת הקב"ה בעצמו אפי' בהיותי בח"ל וע"כ אין הטעם בשבילי אלא שהמניעה ממך

בפסוק אם כה יאמר נקודים וגו' יש לדקדק דהל"ל אם כה אמר אלא הענין