פנים יפות בראשית סד

האבנים א"כ מה נורא המקום הזה אע"כ אין זה כי אם מורא המקדש שזה בית אלהים ושער השמים

ויש לפרש עוד מה שאמר אין זה כ"א בית אלהים וגו' מפני דלפי משמעות הכתוב הקיץ משינתו בעוד לילה והמתין עד הבקר כדכתיב וישכם בבקר ולפי מאי דאמר בסוף זבחים דלילה כשרה בבמה כמו שמצינו גבי שאול עיי"ש א"כ הי' יכול לעשות האבן מצבה ולהסך עליו קודם אור היום לכך הקדים לומר אין זה כ"א בית אלהים ומקום המקדש דעבודה בלילה פסולה וגם אמרו בר"ה דאין בנין בהמ"ק בלילה וכ"ש עשיית מזבח לכך המתין עד הבקר וכיון שהאיר היום השני' ועש' המזבח ויסך עלי' נסך וגו'

וע"ד הרמז יש לומר אכן יש אלהים ואנכי לא ידעתי ע"ד מה שאמר השי"ת בפ' ואר' ושמי ד' לא נודעתי דאף שהשיגו את ה' בחכמת' ובינתם מ"מ לא הגיעו למדת הידיע' עד שבא משה שהיה בחינות הדעת שעליו נא' במראה אליו אתוודע וזהו שאמ' אף על פי שאני מבין שיש ה' במקום הזה מ"מ נעלם ממני הידועה ע"כ אמר אין זה כ"א בית אלהים וזהו הי' בתחלת מעלת משה דכתיב ביה ירא מהביט אל אלהים וגו'

עוד יש לפרש אנכי לא ידעתי ע"ד שאמר הלל א"כ אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן והוא ע"ד שאמר החכם יהא בעיניך מקום מלא מבני אדם כאלו הוא ריקם ולבא לידי' מעלה זו הוא בבחי' התפשטות הגשמיות עד שבהאמנת שה' מלא כל הארץ כבודו לא ימצא מקום לעצמו כי ה' מקומו של עולם וזהו שאמר הכתוב במעלת החכמה והבינה שהם הדביקות כמו שאחז"ל שאין השכינה שורה אלא על חכם ונבון ולא ימצאו החכמה והבינה מקום למציאותם מחמת קדושת אין סוף השרוי בהם ע"כ אמר הכתוב החכמה מאין תמצא ואיזה מקום בונה וכשאדם מתעלת נשמתו בבחינות החכמה והבינה אז לא ימצא לעצמו מקום וכיון שרואה עצמו כאילו אינו כ"ש שאר בני אדם וז"ש הלל כיון שהי' במקום קיבוץ הרבה ב"א כ"ז שאין אני מגיע להתפשטות הגשמיות ואני רואה א"ע כאן אז כאילו אני רואה את הכל כאן והוא סיבת מניעת כוונות היחוד אמיתי ב"ה אבל כשאינו רואה את עצמי כ"ש שאינו רואה את אחרים ע"כ אמר אם אין אני כאן מי כאן וזהו היראה האמיתיות שהוא קדושת המלאכים האומרים מכה"כ שאין מוצאים להם מקום מפחד ה' ומהדר גאונו וזהו שאמר יעקב אכן יש ד' במקום הזה וכיון שכבודו ית' ממל' את המקו' ולא מצאתי מקום לעצמי וזהו שאמר ואנכי לא ידעתי כי לא ידעתי מקום מציאות אנכי ע"כ אמר אין זה כ"א בית אלהים ר"ל בית אלהים מבלי מצוא מקום לגשמיות כלל

וי"ל בדרך רמז שמה שהראהו סולם מוצב ארצה כי בחי' יעקב הוא הקו האמצעי והוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ומוצב ארצה היא בחי' יעקב שהוא בחי' עקב ענוה שאחז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח שהוא עד קצה האחרון וכמו שאמר משה רבינו ע"ה אנחנו מה וכפי גודל הענוה שהוא הרמז למוצב ארצה כן תגדל יותר השגתו בדבקות המדות שמו ית' לכך זכה משה שלא קם כמוהו לפי שהי' עניו מכל אדם והוא בחי' ישראל שאחז"ל שהם אותיות לראשי וזש"ה וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו' שהוא כפי בחינתו שהוא על הארץ מתחת כמו שאחז"ל בפ' מתחת זרועות עולם כן הוא בחינתו בשמים ממעל עד אין סוף וכפי ידיעת האדם המכיר במדת הענוה על הארץ מתחת הוא בחינות עליית בשמים ממעל וכמו שאין סוף ושיעור לעלייתו כך אין סוף ושיעור במדת ענוה עד שיאמר עליו ואנחנו מה וזהו שאמרו מאוד מאוד הוי שפל רוח והוא בחינת מעלת המלאכים שיותר שהם עולים להתקרב לשכינה יותר הם נרתעים מפחד ה' כשאחז"ל בחיות הקודש וזהו שאמר עולים ויורדים בו והוא בחינות מקום הקדש אשר שכב עליה כי הוא מתרחב לאין שיעור והוא נחלת יעקב בלי מצרים כלל כמ"ש ופרצת ימה וקדמה וגו' והוא מצמצם עד אין סוף כשאחז"ל שקיפל הקב"ה כל א"י תחת יעקב, ויש לפרש בזה מ"ש הכתוב מי מנה עפר יעקב ומספר רובע ישראל כלומר שנתקפל ונתצמצה תחת יעקב דהיינו בחינות יעקב ענוה להקטין עצמו מאוד והוא מתפשט עד למאוד בלי תכלית בבחינות ישראל וז"ש ומספר רובע ישראל דהיינו מקור רביעתו לשון רביעה ורביצה.