פנים יפות בראשית סג

צווארו כידוע ששרו של עשו הוא יצה"ר הוא השטן וזש"ה כדמות חמת נחש שהסית לאדם וחוה להחטיאם

בפסוק עד שוב אף אחיך ממך יש לפרש כפל הלשון עפ"י מ"ש בפ' הלא משנאיך ה' אשנא ומתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים הי' לי שהוא לשון כפול ומשולש אמנם ענינו הוא מפני שאמר שהע"ה כמים פנים אל פנים כן לב איש וגו' כי אם יאהב אדם חבירו ותתחזק מאוד אהבתו אליו הוא גורם שגם חבירו יאהביהו והוא נקרא או' חוזר וכן להיפך אם ישנא חבירו ותתחזק שנאתו מאוד גורם שגם חבירו ישנא אותו וזש"ה תכלית שנאה שנאתים שכ"כ היה שנאתם בתכלית שגרמה שאויבי' הי' לי וזש"ה הלא משנאיך ה' אשנא ולא אמר שונאיך אלא דבאמת אחז"ל בפ' פן תשא עיניך השמימה וגו' אשר חלק ד' וגו' כדי להטעותם הרי שהקב"ה שונא אותם ומחמת זה מטעה אותם עד שהם שונאי' אותו וכמו שאחז"ל בז' מצות שויתר להם הקב"ה ואין רצונו בקיומם וז"ש משנאיך שכ"כ שונא אותם שאתה גורם שנאתם אותך ומזה למדתי שגם אני שנאתם תכלית שנאה עד שלאויבים הי' לי ובאמת הי' כן שיעקב שנא עשו שנאה גדולה מ' רשעו יותר משנאת עשו ליעקב עד שגם עשו שנא אותו לכך אמרה יהא לך סי' זה שאם ישיב אף אחיך ממך כלומר שנקל שנאתו בלבך כיון שלא תראה מעשיו הרעים ואולי ייטי' מעשיו באמת אז תדע שתשוב חמת אחיך ממך ולהיות כי אף גדול מחימה כמ"ש הר"מ אלשיך לכך הזכיר אף ביעקב וחמה בעשו ששנאת יעקב לעשו גדול משנאת עשו ליעקב ועמ"ש לקמן בזה בפ' וירא אותם מרחוק וגו'. פרשת ויצא

איתא בגמרא דחולין ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן וכו' מלמד שהאבנים מריבות וכו' וכתבו תוספ' פשטא דקרא שלקח א' מאבני המקום ויש לפרש לפמ"ש תוספ' בע"ז בשם ירושלמי לפמ"ש שם אין לך הר וגבע' שלא עבדו ע"ז א"כ איך בנו בהמ"ק על הר המורי' ותירצו עפ"י הדיבור הוי א"כ קשה איך לקח יעקב האבן מאבני המקו' שהוא הר המורי' למצבה שהוא המזבח הא קיי"ל הר שנעבד אבניו אסורים למזבח והיינו דמקשה כיון דכתיב מאבני המקום והיינו הר המורי' א"כ איך נקח אותו למזבח אלא דאמרינן שם דיש שינוי בנעבד דאם נשתנה מותר א"כ היינו דמשני כיון דנעשה אבן א' אין לך שינוי גדול מזה, מיהו י"ל דלפי מאי דאמרי' בב"ב דא"י ירושה מאבותינו ולכך נאסרו כל ע"ז מא"י בשעה שהי' ישראל חוטאים במדבר וניחא להם בע"ז וכיון שאמר הקב"ה לאברהם להעלות יצחק בהר המורי' ע"כ שלא הי' נעבד וממילא לא הי' יכולים אח"כ לאוסרו כיון שכבר היה של אברהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וזהו ש"ה בית אל ימצאנו כפירש"י ז"ל בפ' לא יעקב וגו' שם הודה על הברכות וכו' וצריך להבין מה ענין הודאות הברכות בבית אל ולפי מ"ש י"ל כיון שאמר הקב"ה עלה בית אל ועשה שם מזבח א"כ לפי מ"ש שלא הי' כח לאומות לאסור כיון שכבר ניתן לאברהם א"כ אם היה לעשו חלק בא"י הי' יכולים לאסרו כ"ש אחז"ל בחטא המדבר כיון דניחא להו בע"ז הוי יכולין לאסרו, לכך הוצרך להודאתו שם על הברכות שלא יהי' לו חלק בא"י וממילא אין יכולים לאסרו עוד יש לפרש בדרך אחר לפי מאי דאי' שאותן אבנים הוי מאבני מזבח שבנה אברהם לכאו' קשה דא"כ למה הי' צריך להקדיש אותם כמו דכתיב וישים אותה מצבה וקידשה במשיחה שאמר לו השי"ת אשר משחת ואמר יעקב עוד האבן הזאת יהא בית אלהים ולמה הוצרך להקדישו כיון שכבר היה קדוש מאברהם וצ"ל כיון שלקח יעקב אותו אבן ושם מראשותיו יצא לחולין והיינו דקאמר ואנכי לא ידעתי דקיי"ל הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל והיינו דמקשה בגמרא כיון שהיה שם אבנים אחרים כמשמעות הכתוב שלקח אבן מאבני המקום א"כ למה נטל אותו אבן שיצא לחולין והוצרך להקדישו ולא נטל מאבנים אחרים שכבר קדושים ולא נתחללו ע"ז אמר משום שכולם נעשו א' ובזה יש לפרש לשון הכתוב שבתחלה אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ואח"כ אמר מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלהים וגו' לפי שהיה אפשר לומר שקדושת ימורא המקום ההוא לאו מקדושת המקדש כדכתיב מקדשי תיראו אלא קדושת אבנים שנתקדשו ע"י אברהם בהר המורי' לכך אמר כיון שאנכי לא ידעתי וקיי"ל הקדש בשוגג מתחלל וכבר נתחללו