פנים יפות בראשית סא

שלא ימיתו אותו עפ"י עדותו של אבימלך אבל באמת הוחזק יצחק לצדיק גמור כמו שאמר ראה ראינו כי הי' ה' עמך לכך ציוום שכל הנוגע בו ואשתו וגו'

בפסוק ועתה בני שמע בקולי אשר אני מצוה אותך יש לפרש מ"ש אשר אני מצוה אותך משא"כ בסוף הפרשה כתיב ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך וגו' משום דהכח הי' חשש סכנה כמ"ש יעקב והבאת עלי קללה וגו' אלא שהבטחת רבקה הי' ששליח מצוה אינו ניזקין והיינו דווקא אם יהי' כוונתו לשם מצוה בלבד ולא לשם הנאת עצמו כדאי' בריש פסחים שמא תאבד לו מחט וכו' וחששה רבקה שמא יתכווין יעקב בשביל הנאת עצמו לקבל הברכות לכך אמרה לו לאשר אני מצווה אותך שלא יכוון רק לקיים המצוה

בפסוק ויתן לך האלהים מטל וגו' פירש"י ויתן ויחזור ויתן יש לפרש ע"ד שאמר ישעי' כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי' תצמיח כן ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוי' ענינו כי המצות שאדם עושה נקראים זריעה כמש"ה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כי כמו שאדם זורע חטה א' וגדילים ממנה כמה חיטים כן הוא בינשי' המצוה אפילו ע"מ לקבל שכר שכרו מרובה מאוד ממעשיו כמ"ש התנא אי אתה יודע מתן שכרן של מצות ומה שקראוהו חכמים ע"מ לקבל פרס שהוא מקצת ומפני כשהוא עושה המצוה בשלימות שלא בשביל קבלת השכר אז שכרו הרבה יותר בשלימות והעובד ע"מ לקבל פרס נקרא צדיק כמ"ש האומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחי' בני ה"ז צדיק גמור והיינו דאמר אור זרוע לצדיק שזורע כדי שיטול שכרו אבל ישרי לב שעובדים שלא ע"מ לקבל פרס שמחה שעושין עבודתן בשמחה רבה כמש"ה עבדו ה' בשמחה שהעובד ע"מ לקבל פרס עובד את עצמו ואינו שמח בעבודתו כמש"ה הלך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו' שאין לו שמחה בזריעות אלא עד שיגדלו הפירות אבל העובד ה' זוכה ורואה עולמו בחייו שיש לו שמחה גדולה ממצוה עצמה שזוכה לעשותה וזהו ההפרש בין טובה שמשפיע הקב"ה לישראל ובין הטובה שמשפיע לאומות כי ישראל מכירים אביהם שבשמים ונותנין לו שבח והודיה על ברכתה כמש"ה ואכלת ושבעת וברכת ואחז"ל אסור לאד' ליהנות מעוה"ז בלא ברכה והברכה הזאת הוא זריעה להוסיף לו מן השמים ברכה כפולה וכשמקבל את הברכה ונותן הודי' וברכ' להשי"ת הוא זריעה אחרת נמצא לעולם הברכה חוזרות ע"י ישראל משא"כ באומות שכל הטובות שמקבלים הם בלי זריעה לכך נאמר עליהן משלם לשונאיו על פניו להאבידו והם נמשלו לשדה הצומחות בלי זריעה משא"כ ישראל נמשלו לגינה שזורעין אותה והיא צומחת וזש"ה כי כארץ תוציא צמחה בלי זריעה וכגינה הצומחת ע"י זריעה כן בישראל יצמיח ה' צדקה כי כשהקב"ה נותן להם צדקה נותנין עליהם תהלה והיא זריעה על העתים וזש"ה גנד כל הגוים דהיינו כנגד בהיפוך כל הגוים והיינו דאמר יצחק בברכתו ליעקב ויתן ויחזור ויתן שברכתו תהי' ע"י זריעת מעשיו הטובים והנה מה שאמר ואוכל מכל הוא מדת האבות כמשה"כ וה' בירך את אברהם בכל ויעקב אמר וכי יש לי כל והוא מדת התמימות כמ"ש דהמע"ה כי אין מחסור ליראיו והוא מ"ש ביעקב שמדתו נחלה בלי מצרים והוא טעם שבת שאמרו טועמיה חיים זכו כי הטעם הזה הוא ע"י נשמה יתירה שמקבל האדם בשבת לכן אחז"ל שמי שאינו שומר שבת אינו זוכה לזה הטעם ומה שאמר יעקב ברכת אביך גברו וגו' כי אף שקיבלו ברכת כל לא זכו בו בתמימות כמו יעקב איש תם שנבחר מכל הפסולת לכך נאמר באברהם בכל שאינו בשלימות כמו שאמרו ביצחק ולא כל יצחק וכן לשון מכל אבל ביעקב נאמר כל לכן בברכה שבירך יצחק ליעקב אמר תחילה ברכת טל השמים שהוא טעם העליון ומברר אח"כ הניצוצות מן הארץ לכך אמר אח"כ משמני הארץ משא"כ בברכת עשו עשה העיקר משמני הארץ אלא שנכלל בו השפע היורד משמים לכך אמר משמני הארץ תחלה גם י"ל ואוכל מכל פירש"י על ב' גדיי עזים א' לפסח והוא נאכל על השובע שלא יהי' בו תאות הגופניות למלאות תאותו כי אם שביעה כמש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו וכמו שיבואר שמצות פסח כלולות כל המצות ובזכותו נגאלו ממצרים וכמו שאחז"ל בשבת בפ' ר"ע מה פסח שהוא א' מתרי"ג מצות ר"ל הכולל של תרי"ג מצות כמו שיבואר במקומו וזהו ואוכל מכל

בפסוק גם ברוך יהי' ענין מה שאמר גם ברוך יהי' אינו מובן שהרי הם דברי