פנים יפות בראשית ס

ויגדל האיש הלך וגדל ענינו שלא הית' גדולתו כאחת אלא הלך וגדל ממדריגה למדריגה עד כי גדול מאוד שלא הי' מספר לגדולתו כענין שאמר ליוסף עד כי חדל לספור כי אין מספר כי כל זמן שהי' מספר לגדולתו אין הברכה כ"כ כמשחז"ל באסמיך אין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין וכן הי' בזריעה שבכל יום הי' גדול ושערוה מאה פעמים עד שהיה בלי שיעור והי' סמוי' מן העין וידוע עד מאה שליטת הס"ם שמספר ס"מ מאה ע"כ אמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה וא' וכן מצינו גבי לבן החליף משכורתי עשרת מונים פירש"י מאה פעמים שעד מאה פעמים היה שליטתו וכבר כתבנו שמטעם זה אחז"ל הוכיח תוכיח אפילו מאה פעמים שעד מאה יש לו שליטה והיינו דאמר וימצא מאה שערים שעד מאה שלטו קנאת פלשתים ועינם עד כי גדל מאוד שלא הי' יכולים לשערו אז ויברכהו ה' ששלטה בו ברכה שהי' סמוי מן העין, ועוד י"ל מאה שערים ע"ד שכתב הרמב"ן שכל מעשה זה של יצחק והליכתו לאבימלך וחפירות הבארות הי' סימן לבניו וג' בתי מקדשין ב' שנחרבו ושלישי שיבנה במהרה בימינו וכבר ידוע משאחז"ל שהי' משוקעין במצרים ב' שערי טומאה והעלה אותם הקב"ה בנ' שערי קדושה עד קבלת התורה ולזה הי' סימן ליצחק שהעלה הארץ שהי' שקיעה בנ' שערי טומאת העמים לנ' שערי קדושה וזהו מאה שערים ולפי' רש"י אומד זה למעשרות יש לפרש שדיבר הכתוב בשבח יצחק שהכיר טובת הבורא שמשפיע לאדם טובה וציוה שיחזיר האדם להקב"ה מעשר שלו הרי טובת הקב"ה לאדם עשרה פעמים אבל אם יבחין האדם כיון שנותן להקב"ה א' מעשרה ממתנתו שהש"י נותן לאדם א"כ הי' המדה שיתן הקב"ה לו ג"כ ממתנתו חלק העשירי וכיון שנותן לו הקב"ה עשרה פעמים כמו כל המתנה הרי מאה פעמים וזה שאמר יעקב כל אשר תתן לי עשר עשרנו לך שגמול השי"ת היא עשר פעמים עשר כמו גמול האדם אליו שהאדם נותן א' מעשרה והשי"ת נותן לו עשר פעמים עשר הרי מאה והיינו דאמר עשר תעשר כל תבואת זרעיך ולפי שהבחין יצחק באומד הזה לכך ויברכהו ה'

בפסוק ויאמרו ראה ראינו וגו'. יש לפרש לפי שאמר הכתוב וכל הבארות אשר חפרו וגו' וישב יצחק ויחפור וגו' היינו מפני שהברכה שמצאו מים הי' בזכות אברהם ולאחר מות אברהם פסקו המים לכך סתמום פלשתים ויצחק חזר וחפר ומצא מים בזכותו וכן הי' בשני הבארות שהתעשקו ואמרו לנו המים שהי' אומרים שאינו בזכותו שאמרו לפי שחפר שלא ברשות המים שלהם אבל כיון שאחר שלקחו הבאר פסקו המים וכן בבאר שני וכיון שהוחזק תלתא זמנא לכך לא ערערו על השלישי וזהו שאמרו ראה באביך וראינו בך שהבינו שהברכה בזכות יצחק ולשון כי עתה הרחיב ה' לנו לפי שארץ פלשתים מקצתו בא"י ומקצתו בח"ל ואותו חלק שהבטיח הקב"ה לאברהם לא הי' יכולים לערער על יצחק כמו שאמר אברהם גר ותושב ופירש"י תושב שאם לא תרצו אטלנו מן הדין וכו' ע"ש וכיון שהוחזק ע"י הבארות כנ"ל אמר כי עתה הרחיב ה' לנו וגו' ופרינו בארץ כי הרחיב ה' גבול א"י

בפסוק ויקרא אבימלך אל יצחק אך הנה אשתך וגו' יש לפרש מלת אך לפי שאברהם אמר לאבימלך כי אמרתי אין יראת וגו' וגם אמנם אחותי בת אבי ר"ל שאף שהי' מהכרח לומר כן מ"מ לא הוצאתי דבר שקר מפי אבל גבי יצחק הי' ידיעה שהשיאו אברהם לבת בתואל שהרי כבר הי' אצלו יעקב ועשו וע"כ ידועה היה שהי' לו אשה אלא שאמר רבקה אחותו לכך אמר הנה אשתך וכיון שידיעה שהיא אשתו ע"כ שאינה אחות לכך אמר כי אמרתי פן אמות עלי' והוכרחתי לומר כן אבל באמת כתב בזוהר שלא הוציא שקר מפיו שאמר אחותו על שם חכמתה כמו שאמר שלמה ע"ה אמור לחכמה אחותי את ומה שאמר כמעט שכב אחד העם פירש"י המיוחד שבעם זה המלך מובן עפ"י מה שכתבנו בפ' וירא בפ' אין יראת וגו' שמה שעברו יותר על שפיכות דמים ממה שעברו על אשת איש היינו שהם מתיראין שהמלך יצוה להורגן שאין שליח לדבר עבירה והיינו שאמר לו אבימלך שכמעט הכשילו בזה כיון שגיל' לו כוונתו ומה שאמר אבימלך כל הנוגע באיש הזה ובאשתו וגו' היינו כיון שאחז"ל בקידושין דף פ' סוקלין על החזקו' א"כ כיון שארכו שם הימי' בחזקת שהיא אחותו וכיון שאבימלך ראה ששימש מטתו כפירש"י וקיי"ל דב"נ נהרג בעד א' ודיין א' בלא התראה א"כ הי' הוא ואשתו בסכנה