פנים יפות בראשית נט

בפסוק ויבא עשו מן השדה והיא עיף ויאמר הלעיטני נא וגו' יש לפרש מה שאמר הלעיטנו נא מפני שאחז"ל מאי עיף עיף מרחיצה שנאמר מים קרים על נפש עיפה וענינו שע"י רחיצה מסלק הקליפה מידיו ועשו שרצונו הי' להתדבק בקליפה סירב ומיאן בנטילת ידים כדכתוב והידים ידי עשו וכיון שאחז"ל שאסור ליתן לחם למי שאינו נוטל ידיו ולא רצה יעקב ליתן לו עד שיטול את ידיו לכך אמר הלעיטני נא דהוי אוכל מאכיל דא"צ ליטול ידיו כדאי' בפ' כ' הבשר והיינו דאמר לו יעקב מכרה בכרתך לי ואמר עשו הנכי הולך למות ופירש"י שאמר לו אזהרות עבודה שחייב מיתה ולפי מ"ש היינו שאמר לו שמי שעובד עבודה בלא רחיצת ידים חייב מיתה, עי"ל בדרך דרוש משום דאי' בקדושין דף מ"ו בזו ובזו והיתה אוכלת א"א אינה מקודשת עד שתהי' אחרונה ש"פ ולמ"ד דעתה אמלוה אינם מקודשת כלל וכן היא במכר כדאי' שם דף ס"ז והנה יעקב ביקש ממנו תמיד הבכורה ועשו רצה לרמאות אותו שלא תהא המכיר' קיימת א"כ כיון שאמר האדום האדום ר"ל בזו ובזו ואם הלעיטו ה"ל מלוה לכך נתן לו כולו בבת אחת כדכתיב ויעקב נתן וגו'

בפסוק מכרה כיום את בכורתך לי וגו' יש לפרש כיום מפני שבבכורה הי' בו בחינות העבודה וגם בחינות הירושה והיא משאחז"ל מה שאירש מאבא הוי דשל"ב אינו נמכר אלא דאי' בח"מ סימן ר"ט המוכר דשב"ל עם דבר שלא בא לעולם נקנה הכל א"כ כיון שקנה מה שהיא בעולם היום קנה גם מה שלב"ל עדיין

איתא במגילה אמר יצחק יוחן עשו אמר הקב"ה רשע הוא אמר יצחק בני למד צדק אמר הקב"ה באר' נכוחו' יעול א"כ בל יראה יש לפרש כי ענין שאמר דהמע"ה ג' בחינות אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב כי הרשע המכיר בחטאו ועובר במזיד והחטא היא שאומר מותר ובאילו ב' הבחינות יכול להחזירו בתשובה אם יודיע לו שיכיר בחטאו ויתחרט על רשעו אבל הבחינה השלישית שמכיר בחטאו וגם אומר מותר והיא משאחז"ל מי שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר והיא נקרא ל"ץ והרמז לזה שאותיות למ"ד צדי"ק הוא רומז שלמד שהיא עבירה וסובר שהוא צדיק וזהו קשה תשובתו וז"ש בפ' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים אשר פשעו לא נאמר שאפי' על פתחה של גיהנם אינם חוזרים כי לדעתם אין בהם חטא וזהו שאמר יצחק בל למד צדק שאע"פ שהוא רשע אם אינו ל"ץ שהוא בחינות למ"ד צד"ק כנ"ל נקל לו להתכפר והשיב הקב"ה בארץ נכוחות דהיינו עלמ דקשוט יעול שאפילו בפתחה של גיהנם אינו חוזר

ועוד יש לפרש עפ"י מ"ש שלמה המע"ה מקום הצדק שמה הרשע דקאי על שהחריב עשו בהמ"ק וענינו שהצדק ישרשו באברהם כמו שנאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגליו והיא הנחילו ליצחק ויצחק ליעקב כמו שנאמר למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה (רמז לדבר כי יצחק יעקב בגי' ב"פ צדק עם ב' כוללים) והנה יעקב יעקב גי' שע"ו שמשבר כח עשו אבל כשישראל אינם עושין רצונו של מקום אז ידים ידי עשו והוא שאמר הכתוב חסד לאומים חטאת לישראל כי אז נוטל ח"ו עשו הצדק ועשו עם צדק גי' רשע והוא שאמר הכתוב מקום הצדק שמה הרשע וזש"ה צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ והוא מדת הצדק כפול שע"י יזכה לירושת ארץ וז"ש הקב"ה רשע הוא ואמר יצחק בל למד צדק שהוא מספר הנשאר מעשו למספר רשע וא"ל הקב"ה בארץ נכוחות יעול ע"י כח הצדק שנוטל מיעקב באין עושין רצונו והוא ש"ה למען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה דהיינו שיצא מדת הצדק מעשו וישוב לירושלים שנאמר וצדק ילין בה ואמר כנוגה כידוע שמהפך רע לטוב

איתא במדרש מכרה כיום זבין לי יום א' מיומין דילך יש לפרש דקאי על יום המיתה כמו שכתבנו לעיל שעשו מתחבר בסטרא דקליפא סטרא דמיתה ולפי שאמר הכתוב אין שלטון ביום המות שבאותו יום הוא שולט על האדם ולכך אמרו חז"ל בברכות לעול' ירגיז אדם וכו' יזכיר לו יום המות שהוא יום שליטותו על האדם ואמר לו שימכור לו אותו יום שהוא יומין דילך סטרא דמותא לכך אחז"ל יעקב אבינו לא מת שלא הי' לו שליטה עליו. בפסוק ויזרע יצחק בשנה ההיא יש לפרש לשון מאה שערים לפי שאמר הכתוב