פנים יפות בראשית ה

ויבדל אלהים בין האור ובין החושך לפי פשוטו יש לפרש הא דאמר ויבדל בין האור ובין החושך ולא אמר ויבדל בין אור לחושך כמו שתיקנו חז"ל בתפלת בין אור לחושך וכן הוא בפ' זו ויהי מבדיל בין מים למים ואח"כ כתוב ויבדל בין המים ענינו לפי שאם בא פתאו' אור גדול ליושב באפילה וצלמות יזיקיהו אור גדול ויחשיך את עיניו ומטעם זה מנע מרשעי' אורם כי האור מחשיך עיניה' וכן מצינו לעתיד מוציא השי"ת חמה מנרתקה צדיקים מתעדנין בה ורשעים נידונים בה וזש"ה העם ההולכי' בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם ע"ד שפי' רש"י ולא קם איש מתחתיו שלשת ימים שהי' חושך כפול והיושב לא היה יכול לעמוד וז"ש העם ההולכים בחושך שהי' בטוחים בה' בעת צרה הוא החושך השפיע ד' עליהם אור גדול שיכולין לקבל אבל היושבים בארץ צלמות חושך כפול שהיושב אינו יכול לעמוד אינו יכול לקבל אור גדול אלא אור נגה עליהם כדאיתא בריש פסחים דנגהי הוא אור מועט מאוד לכך עלה בחכמתו יתברך להבדיל בין האור הגדול שהוא צהרים לחושך הגמור בליל' כמ"ש בין הערבים בין עריבות היום לעריבות הלילה שמחשיך מענט וכן בבוקר מאיר מעט כדי שיהי' ערב וז"ש ויבדל בין האור לחושך וכן בהבדל המי' שעל הרקיע אין המים מונחים סמוך לרקיע ממש אלא הבדיל בין מים מתחת לרקיע וכן במים עליונים זה לפי פשיטו

במדרש אור זה מעשיהם של צדיקים חשך זה מעשיהם של רשעים נראה ענינו הוא מ"ש אברהם חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וגו' וכן אמר דהמע"ה הטיבה ה' לטובים ולישרים בליבותם וגו' כי חסד הש"י הוא שדן את הציבור ביחד כדי שיגנו הצדיקים על הרשעים כמ"ש יעקב חבל נחלתו כענין החבל הזה שנארג נימ' בנימא ונאחזי' זה בזה אמנם כ"ז כשמעשי צדיקים רבו על מעשי הרשעים ויכריעו אותם לכף זכות אבל אם ראה הש"י שמעשי הרשעים מרובים יותר ויכריעו לכף חובה אזי מותח את החבל ודן הצדיקים בפני עצמן וז"ש הטיבה ה' לטובים הם הצדיקים ולישרים בלבותם הם העומדים עכ"פ במידת היושר שלא יכריעו ויהי' מחצה על מחצה וזה הלשון בלבותם כמו מכוון בקו הממוצע כמו בלב ים או בלב השמים שהוא לשון אמצע אבל המטים עקלקלותם שיכריעו את הכף לחוב יסיר אותם מן הצדיקים ויוליכם את פועלי און כדי שיהי' שלום על הצדיקים ויש לפרש בזה מ"ש ישעי' הנביא לכו נא ונוכחה יאמר וכו' אם יהי' חטאיכם כשנים שהוא חוט המשולש ויגונו הצדיקים על הרשעים כענין החוט הזה הנטוה מן הצמר ונכרחים נימא בנימא ואחד מגין על חבירו אזי כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע הזה שמאדים את האחרים ויכריעו ח"ו לחובה אזי ינתק את החוט ויחזירו לצמרו כל נימא בפני עצמן שלא יענשו הצדיקים בשביל הרשעים וזה כצמר יהי' והיינו דאמר ויבדל. ויקרא אלהים לאור יום וגו' אחז"ל בריש פסחים קרי' רחמנא לנהורי' ופקדי' אמצותא דיממא וקרי' רחמנא לחשוכה ופקדי' אמצותא דלילה נראה דהוכרחו לפרש כן ואין לפרש קריאת שם ממש דקשה דאי קאי אלילה שלפני היום ה"ל להקדים קריאת החושך כדכתי' ויהי ערב ויהי בוקר וכדאי' בריש ברכות מעיקרא חשוכא והדר נהורא ואי קאי אחושך הלילה של יום שני ה"ל לכתוב ביום שני

ולמקוה המים קרא ימים וגו' בס' נזר הקודש דקדק מ"ש במדרש לעיל ולחושך קרא לילה ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב מפני שאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה א"כ הכא לא שייך זה הליל' למקוה מים קרא אלהים ימים ונראה דע"כ כיון דאחז"ל וישב הים לאיתנו לתנאי שהתנה במעשה בראשית וא"כ הי' ע"י שליח וכיון שאחז"ל כל דיבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו ע"ת אינו חוזר א"כ לא שייך תנאי כלל ונראה דלהכי כתב ימים ל' רבים אע"ג דבכל המקרא כתוב ים לשון יחיד אלא כיון דבשעת מעשה נחלק לשנים ואפי' למ"ש שנבקע הים כמין חי"ת מ"מ אותו הים שבאמצע הי' חלוק מן הים ורמז בזה התנאי בשעת קריאת השם כמ"ש המפרשים הקריאת השם הוא גמר הדבר וקיומו וע"כ שהי' ע"י שליח משא"כ גבי אור וחושך לא מצינו בו תנאי כמ"ש בפ' בא שלח חשך ויחשוך ולא מרו את דבריו שלא הי' בחושך ההיא שינוי במעשה בראשית ואפילו אי נימ' דהוי בחושך נמי תנאי כיון שהחושך היה רעה יכול לחזור ודוקא דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר אבל לרעה חוזר ואין להשיב הא דאחז"ל יום הששי שתנאי התנה הקב"ה